פוטו רצח

 

הנה נושא לפרק בסדרת פרקליטים בטלוויזיה: הורה צילם את ילדו וכעבור מספר שעות רצח אותו. הוא קיבל את עונשו מבית המשפט, ולאחר שנעשה שימוש בצילומים כמוצג משפטי, דרש אותם חזרה. הוא צילם אותם, זה רכושו, והוא רוצה להביט בהם בתאו. זכות הקניין באמריקה מקודשת, ובטח שתהייה מלחמה משפטית מרתקת.

התסריטאי יוכל להיעזר בתחקיר בתיקי בית המשפט העליון בישראל, כי זה בדיוק הסיפור שעומד שם כרגע לדיון. כמה שעות לפני שרצח את בתו התינוקת הודיה פימשטיין, צילם אותה אביה. קליק, קליק. שופטי המחוזי שהרשיעו אותו, דחו את בקשתו לקבל את התצלומים מיום הרצח, שכן הם "חלק מהמהלך העברייני הכולל".

כל העיתונים התחבטו לאחרונה בסוגיה האם מותר לרוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין להינשא בכלא. מעניין לבחון גם את סוגיית התצלומים. אמה של הודיה כמובן נגד, וכרגע התצלומים והנגטיב בידה. גם המדינה נגד. האב הרוצח ערער לעליון על הרשעתו וגם על לקיחת התצלומים ממנו.

הראש והלב אומרים כמובן, לא לתת לרוצח גישה לתצלומים. ואז מה, האימא תחזיק בהם? הרי אלו תצלומים שהרוצח צילם. כל פעם שתביט בבתה המצולמת, היא בעצם תביט בה דרך עיניו המצלמות ונקודת מבטו של האב הרוצח. מן הסתם תקבור אותם בתחתית אחת המגרות. היא בוודאי לא רצתה להשיג את התצלומים כדי לקרוע אותם לגזרים. הרי אם תקרע אותם, כאילו השמידה את הזכר החי האחרון מבתה.

ואולי זה בדיוק מה שהרוצח מבקש לעצמו? להתחבר לרגע החיים האחרון של בתו. אבסורדי ומפלצתי ככל שזה יישמע, זה המראה שהוא זקוק לו. שופט בדעת מיעוט, כתב: "אם יש סיכוי, ולו הקלוש ביותר, כי התמונות האחרונות של הודיה, שיימצאו בידי הנאשם, יביאוהו לרגשי חרטה ועשיית תשובה, כי אז יש טעם והצדקה לממש את אותה זכות קניין בתמונות, ולאפשר לנאשם להחזיקן עמו בכלא עד יומו האחרון".

בניגוד לשופט הנכבד, אני חושש שלא חרטה ועשיית תשובה תהיה כאן, אלא דיאלוג בלתי אפשרי, משהו מהסוג שהיה לנורמן בייטס עם גופת אמו בסרט "פסיכו". אפשר שבית המשפט יעניק לו את התצלומים, שייחנק איתם ועם מאסר העולם שקצבה לו החברה.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מישהי  On אוקטובר 18, 2004 at 9:22 pm

    אז רשימות הביאו עוד גבר שיהיה לו פה אתר. אם העובדה שיש כאן שני גברים על כל אשה היא לא הנצחת הדומיננטיות והדיכוי הגבריים אני לא יודעת מה כן.

  • עורבנית  On אוקטובר 18, 2004 at 10:11 pm

    לאחרונה פרשו מרשימות שתי נשים ואחד גבר.
    למה שלא תציעי את עצמך ככותבת?
    ..תקראי לבלוג שלך "מיומנה של פינקסמיסטית לוחמת".
    ולדוד- ברוך הבא.

  • דניאלה  On אוקטובר 18, 2004 at 11:22 pm

    לך תכנס לתוך ראש מעוות שמסוגל להטביע את התנוקת שלו. אבל אהבתי את הכותרת הקולעת שלך.

  • סֵג  On אוקטובר 18, 2004 at 11:24 pm

    מישהי — אמרו את זה אולי מיליון פעמים, והטעות חוזרת כל פעם מחדש. רשימות הוא לא גוף עם מטרות כלשהן, רשימות הוא כמעט פלטפורמה. זה לא עיתון עם עורך וזה לא אתר שמכוון למטרה מסויימת (שיוויון בין המינים\הדיעות הפוליטיות\כו').

    דוד, נראה לי שאתה צודק כאן. קשה לי לראות אותו מתחרט. הרבה יותר קל לי לדמיין אותו נכנס עמוק יותר לשיגעון שלו. אבל מצד שני, מי יודע. במילא הוא יהיה במאסר. אם הייתי שופט במקרה הזה, הייתי מסתמך הרבה על דעת הפסיכיאטר, מעט מאוד על האופציה שהוא יביע חרטה.

  • מרק ק.  On אוקטובר 19, 2004 at 12:28 am

    אם פימשטיין היה נקרא בוזגלו ולא היה מוזכר בטלביזיה, האם גם אז היה לוקחים ממנו תמונות שהוא צילם, אפילו אם הן של הקורבן שלו? אני לא בטוח. העונש על רצח הוא כליאה ולא התעללות פסיכולוגית, אז עד שהחוק לא יקבע במפורש שיש רוצחים שצריך להתעלל בהם אין סיבה לשלול מפימשטיין ויגאל עמיר זכויות שניתנות לאסירים אחרים במצבם (אני הולך להקיא בגלל בגלל שהתיחסתי בצורה לא שלילית לשני הרוצחים האלו)

    נראה לי שפימשטיין עבר את הגבול שבין השפוי ללא שפוי, ואף פסיכיאטר לא יוכל לנבא מה תהיה ההשפעה עליו.

  • dh  On אוקטובר 19, 2004 at 9:39 am

    לא בטוח שעניין הטלוויזיה משנה משהו. מי שיזם פה מהלך זה פימשטיין עצמו שתובע צילומים שלא היו ברשותו ושבמחוזי קבעו שע"פ חוק אין להעבירם לרשותו – ותמצית הנימוק לכך הובאה כאן: אלה צילומים שנעשו ביום הרצח, מתוך ידיעה שיהיה רצח, וכביכול כחלק מהפשע עצמו – ואסור שאדם יקבל משהו ממעשה פשע. (מה אילו צילם אותה לאחר הרצח – הרי מובן שהיו מחרימים אותן). איש לא שלל ממנו את הבעלות על צילומים אחרים שברשותו רק כדי להתעלל בו, כפי שאתה טוען. הבעיה היא עם התצלומים המסוימים האלה, שהושגו בחטא.

    לא נראה לי שאילו היה רוצח מפורסם פחות היו מתייחסים לבקשה אחרת.

    ולדוד שליט:
    ברוך הבא לאתר ותודה על רשימה מעניינת.

  • dh  On אוקטובר 19, 2004 at 9:45 am

    מה האם תעשה עם התמונות.
    דווקא בגלל שזו סוגייה כה טעונה מוטב לשפוט בה בדיוק ע"פ החוק היבש, ולא כדי להשיג מטרה כלשהי כמו התחשבות ברגשות האם או בסיכויי החרטה של הרוצח.
    מה שנתן לתמונות המסוימות הללו את ערכן המיוחד הוא העובדה שאלה תמונות אחרונות – ופימשטיין בעת שצילם אותן ידע זאת. לכן אם יתנו לו אותן, יהיה זה כאילו יצא נשכר במשהו מן הרצח.

  • רונה17  On אוקטובר 19, 2004 at 1:38 pm

    זה כל כך נורא , והעיסוק הכאילו פסיביאטרי והכאילו משפטי הופך את זה ליותר גרוע.

  • בועז כהן  On אוקטובר 22, 2004 at 10:39 am

    לא מטרידה אותי "סוגיית התצלומים". זה דומה למבחן הקלאסי שנערך לסטודנטים, פעם, בנוגע לאורכו הדרוש של צינור המוביל דם מנקודה לנקודה.

    לא התצלומים הם הבעיה אלא העובדה שאלי פימשטיין אינו קבור עד יומו האחרון בצינוק ללא שום מגע עם העולם.

    יש בעיה עם עונש מוות – ואני מודע לבעיה הזו. יחד עם זאת, כל דיון בסוגיית אלי פימשטיין הוא מיותר, מכיוון שהוא הוציא את עצמו מכלל בני האדם במעשהו.

    לחם צר ומים לחץ ומזרון אחד בתא צינוק מבודד עד סוף ימיו. זה כל מה שהייתי רוצה לראות בעניינו.

  • שחקן הפועל ויז'ניץ  On נובמבר 7, 2004 at 11:36 pm

    חנק את הבת שלו? היית באמת רוצה שהוא ימות? היית עושה לו מה שהוא עשה לביתו הקטנה? היית רוצה לרצוח אותו? שמישהו אחר ירצת אותו? אולי איזה גוף רשמי של מדינת ישראל, ירצח אותו? בשם החוק? בשם הצדק? בשם הנקמה? בשם התאווה שלנו לפרוק את הזעם? מה בדיוק היית רוצה, מר שליט?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: