כעס, תיעוב וחוסר יש"ע (תקציר הפרקים הקודמים)

הדיונים על הפינוי מגיעים לנקודת רתיחה, ושוב מזכירים לנו לגלות אמפטיה למפונים, להבין את כאבם, לא לשמוח לאידם חס וחלילה, יש אומרים אף להתאבל איתם על האובדן. הדיבורים האלה, שנשמעים מלא מעט אנשים, די מקוממים אותי. בסדר, קשה להם והכל, אבל מה איתנו, ישראלים של הקו הירוק? למה על הרגשות שלנו לא מדברים? לנו אין רגשות? יש ויש, אבל אף אחד לא מעיז להביע אותם.
למשל, כעס. כעס ואפילו תיעוב. כן, תיעוב. לא יפה, לא נעים, לא תקין, אבל זה הרגש. והוא הולם בעוצמה. כי זה לא תיעוב קל. זה תיעוב ובחילה בצדו. תיעוב ובחילה מתמשכים ממעשיהם של חבורות מתנחלים, שיורדות לחייהם של מאות אלפי אנשים שכל חטאם הוא היותם פלשתינאים. הצקות, מכות, יריות, והכל בחסות ושיתוף הצבא, כולם קוזאקים של הקב"ה.
ובכן, מתנחלים יקרים, לכל המעשים הללו יש מחיר. חלק לא קטן מבני עמכם, גם אם הוא נהייה אטום לרוע הנובע מאזור מגוריכם, שומר על זכות הכעס והתיעוב. מעשיכם מכוערים ואיומים, ולא תינקו גם אם יבוא גל הטרור הבא, ויחזור וישטוף את מפות ההסדרים וההסכמים שנכתבו בחול, וגם בעלי הרצון הטוב יתבלבלו חושיהם לזמן, ואתם ושכמותכם תוכלו לצהול שאין עם מי לדבר, ותיבנו על הייאוש שלנו, ותלחשו על אוזנינו, הלא אש"ף הוקם לפני ששת הימים, ואת יפו הם רוצים ואת רמלה הם רוצים. כאילו אתם לא חולמים על ארץ ישראל גדולה ורחבה יותר ממה שהמדינה הזאת מסוגלת להכיל.

מלחמת אחים? אולי מלחמת אזרחים, וגם זה בספק. לא ברור מה יש למצביע ימין, מובטל ממרכז הארץ, להילחם לצדכם. הוא לא חיבק אתכם גם כשהופעתם, ספק בתמימות ספק בהיתממות, בהפגנה האחרונה שלכם, אותה הפגנת 100 הערים, שמי יודע כמה מתושביהן מעוכבי-משכורות. חשבתם לעבוד בשלבים, קודם תחזיקו ידיים בטבעת מעזה עד ירושלים, ואז תיצרו מגע עם האוהדים מהקו הירוק, ומחר הילדים שלכם מצטרפים לפינאלה של ההפגנות מול הכנסת. אתם באמת ובתמים מאמינים שכמו יהושע בן נון, תסובבו את ישראל של הקו הירוק שבע פעמים, ואז ניפול? אתם כנראה שבויים במשוואה המטומטמת שפמפמתם והתקשורת העצלנית והנפשעת קנתה מכם שדתיים זה חבורת למדנים נשגבת וחילוניים זה שיינקינאים זרוקים בבית קפה, כאילו החילוניים הם לא תלמידי אוניברסיטאות ומכוני מחקר, ולא ממציאים טכנולוגיות חדשות ולא משנים צורות חשיבה, וכאילו אתם לא נסמכים על שולחנה ועל בית-המלאכה, שלא לדבר על מחסן הנשק, של החילוניות. בכל שנותיכם בשטחים לא תרמתם דבר לחברה הישראלית ובוודאי שלא התנחלתם בלבבות, כפי שקונן פעם הרב יואל בן נון.

קדושה מכרתם לנו. ובעוד אתם מתמוגגים מאוויר הקדומים של ארץ אבות, מנוקה מנוכחות ערבית כמובן, הרשו לי להכיר לכם עיר אבות חדשה. חיפה. כן. חיפה היא עיר האבות שלי. שם נולדתי, ואותה עזבתי. אין לי כוונה לחזור אליה, אבל היא חלק מהווייתי, וממלאת אותי באושר ובמחשבות. ומה רע בעיר האבות תל-אביב, גיבוב בתים מכוער שכמותה, יקרה לילידיה ולמשורריה ולכל המהגרים אליה. ומי אתם בכלל, שתחלקו את הארץ לאזורי קדושה כאלה ואחרים.

רוצים עוד רגש? הנה, זה מגיע. הצחוקים שלכם, ההסתחבקויות, כשאתם יורדים מהזינזנה, ידיכם מנופפות באזיקים, בדרך למעצר או לישיבת בית המשפט, בחשד כזה ואחר של הנחת מטען נפץ, ירי, פגיעה בנפש וברכוש הפלשתינאי. אף קבוצת אזרחים בקו הירוק לא מפגינה מין אושר עילאי שכזה, זר ומשונה, מול מערכת החוק. אתם יודעים מה? אפילו פושעים מקצועיים לא צוהלים כך מול המצלמות, לא אם הם אשמים ולא אם זכאים. כי מוראה של מלכות נופל עליהם. כי עינו של הציבור נחה עליהם. כי העורך דין אמר להם. אבל אתם, צוהלים ובזים וזחוחים, כך תצעדו אל מול האומה.

עדיף לכם לקחת את הפיצויים הנדיבים, ורבים בוודאי יעשו זאת, שכן גם בכם היה רוב דומם שביקש לצאת לחופשי. ואל יבנה אותו מיעוט מתנחלים מסוכן על הסרבנים. על כל סרבן יהיו כמה וכמה ממלאי פקודות שיעבדו כאוטומטים, כמו שעבדו בארבעת העשורים האחרונים, כשהגנו עליכם וליוו אתכם וחיפו עליכם, בבלי דעת מדוע ובשל מה זה ואיך. כן, באותה צייתנות גם יעקרו אתכם משם. ועדיף לכם ולכולנו שהכל ייעשה ברוגע וענייניות, כי המלחמה רק בתחילתה, והוויתור על השטחים יכניס את המדינה לקריז אדיר, כי התרגלנו, כולנו, אתם לשבת ולשלוט שם, ואני ושכמותי לאטימות ולכעס שדבקו בנו, וגם אם אין התנחלות בלבבות, זה לא אומר שהגוף נקי מגרורותיה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאלה  On אוקטובר 25, 2004 at 9:31 pm

    רעל צרוף ומזוקק. אך אנא, אל תדבר בשם כל תושבי הקו הירוק. יש עוד אנשים שמבדילים בין אויב לאוהב, יודעים מי משרת לצידם בצבא, יודעים מי רוצה בטובתם ומי היה שמח לראות אותם בים.

  • נמרוד ברנע  On אוקטובר 26, 2004 at 1:24 am

    ותרשה לי לצטט את מה שאמר הרב מיכאל מלכיאור בהפגנה מול הכנסת היום לאחר שהותקף בזמן תפילה בכותל המערבי על היותו הח"כ הדתי היחיד שמצביע בעד ההתנתקות:
    "כל מי שמצביע בעד תוכנית ההתנתקות מקדש שם שמיים ברבים"

  • ד"ר בוציפלוס  On אוקטובר 26, 2004 at 1:31 am

    אכן, מילים כדורבנות.

  • ליאור  On אוקטובר 26, 2004 at 1:44 am

    אכן מסמך מרגש? אפשר להזמין אצלך כתבות שיטנה? השכן שלי, אבנר פומרנץ שנוא עלי במיוחד ואני מתקשה לבטא את השינאה שלי כלפיו. הוא תמיד משאיר את הפח בכניסה לבית מול המידרכה שלי והכלב שלו מחרבן לי על הדשא. בבקשה תכתוב לי 400 מילים על למה אתה שונא את פומרנץ. כמה פרטים לגביו, אישתו חדווה היא מורה ללשון ויש לו בת שירדה לאמריקה.

  • קורינה  On אוקטובר 26, 2004 at 11:36 am

    הדיבור על "הבנה והשתתפות בצער" הוא דיבור מנומס. לדעתי פטרנלי. קח ילד סוכריה.

    כמוך, אני בטוחה שלא תהיה מלחמת אזרחים.
    הרי זה יגרום נחת רבה או כמו שאומרים המתלהמים, "ישחק לידיהם" של הנכבשים ואת זה מי יפרגן להם?
    אז דווקא כדי שהגויים לא יעלוזו – לא תהיה מלחמת אזרחים.
    לכו לעיתונות של ימי פינוי סיני ותשמעו אותן נבואות-הפחדות.
    לא נובו ולא מפחידות.

  • אסף שפריר  On אוקטובר 26, 2004 at 11:53 am

    עזוב אותך מחובבנים, אם אתה רוצה עבודה מקצועית צור קשר עם היהודים החמים העומדים מאחורי האתר של כהנא חי. אם תספק תמונה של השכן הם גם יוכלו ליצור משחק פלאש חינוכי.

  • מרק ק.  On אוקטובר 26, 2004 at 12:33 pm

    כלומר הבנו שאתה לא אוהב שאנשים מחבקים אותך, וזה לגיטימי ביותר גם אני שונא כשאנשים שלא מתענינים בי כל השנה פתאום מרעיפים עלי אהבה, אבל מה הפואנטה בהשמצות על ציבור המתנחלים כולו, השמצות שכל מי שעבר גיל מסוים יודע שבסופו של דבר הן טפשיות (באיזה פלשתינאים בדיוק התעללו תושבי גנים וכדים, וגם תושבי גילה, קצרין, …)? הרי אם נקבע קנה מידה של פינוי ישובים לפי רמת "ההתעללות" בפלשתינאים, אז אין שום סיבה לפנות את אלי סיני, דוגית וניסנית.

  • ליאור  On אוקטובר 26, 2004 at 2:29 pm

    "לא ברור מה יש למצביע ימין, מובטל ממרכז הארץ, להילחם לצדכם."

    לא הבנתי למה הכנסת כאן את המובטלים שהרי הם רק 10% מהאוכלוסיה. או שאולי בשבילך רוב מצביעי הימין הם מובטלים, פרענקים, שיושבים כל היום שותים ערק ומשחקים סנוקר.

  • Jill  On אוקטובר 26, 2004 at 3:34 pm

    המובטלים – בגלל התקציבים. בגלל כל המיליארדים שנשפכים על ההתנחלויות הנפשעות במקום על יצירת מקומות עבודה, זה למה.
    מה קשור מובטלים פרנקים שמשחקים סנוקר? לא מצאתי אפילו בדל תיאור כזה בכל מה שדוד כתב.
    להיפך, הוא מודיע לך חד וחלק: הם לא בכיס של הימין המתנחל. הם לא בכיס של אף אחד שמוכר את האמא שלהם ביחד עם העתיד שלהם בשביל החלומות באספמיה של קבוצה שחושבת שהיא יכולה להחליט על החיים – ובעיקר על המוות – של כולנו.

  • אורן  On אוקטובר 27, 2004 at 9:55 am

    לראות את ה"הומאניזם" המושפרץ כאן באלגנטיות ובקור רוח "נטול רגש".

    פחד, תיעוב והכללות…

    כקולנוען שמאמין בהסתגרות ב"אולם שכולו טוב" במקום בעולם שכולו טוב, אתה בטח מכיר את הטוויסט האירוני של אוונטי פופולו על שיילוק – איך החייל המצרי עומד/כושל לפני היאהוד, מתחנן למים במדבר ונושא את מונולוג ה"אני יהודי… אין ליהודי עיניים? ידים? רגשות?… כשדוקרים אותו אין דם?".
    אז הסרט מראה שגם חייל אוייב מצרי הוא אדם.
    אתה יודע מה – גם מתנחל הוא אדם… לא צריך להסכים איתו ואפשר אפילו לחשוב שיש במקום מגוריו בעיה מוסרית. עדיין אפשר להבין את הכאב. לא קוראים לזה פטרנליזם. קוראים לזה הומניזם ואמפתיה לסבל.

  • חנה אייזנמן  On ינואר 19, 2005 at 7:12 pm

    איני יודעת אם הוא נמנה על הקליקה המנהלת כבר שלושים שנה הסתה נאצית נגד המתנחלים, או הוא קרבן של ההסתה הזו. אך זה אינו משנה את העובדה, שיש כאן תשפוכת רעל המביישת את ה"שטירמר" שלא הגיע לקרסוליו של הכותב שבכאן!
    במשך שלושים שנה עשו לאנשים האלה דה-לגיטימציה ודמוניזציה, כדי להסיט את דעת העם היושב בציון כי הוא זה המנושל מארצו ולא רק המתנחלים. הם מיועדים לעבור פיזית את מדיניות היודן-ריין, אך נהיה אלה כולנו, שלא נוכל להגיע למערת המכפלה, לקבר רחל, לכרמי שילה, לבית אל ולשאר ערי הקודש, נחלת אבותינו.
    אבל יבוא יום, ואנשים כמו הכותב כאן יעמדו לדין, אם לא בפני בית דין של מטה, אזי, לפני בית דין של מעלה! ועם ישראל יצהל וישמח, כשהמתועב יגורש מגן עדן! "התנתקות" כבר אמרנו?

  • חנה אייזנמן  On ינואר 19, 2005 at 7:19 pm

    עשר שנים לאחר שיזמו את מלחמת אוסלו והביאו על עם ישראל למעלה מ- 1300 קורבנות, מעל ל- 6,000 פצועים ונכים, וכלאוּ אומה שלמה בפוסט-טראומה של פעילות כפייתית של "רק שיהיה שקט", החליטה כנופיית אוסלו להכות שנית. עשר שנים לאחר מעשה חתרנות המערער את יסודות קיומה של מדינת ישראל וסדרי-שלטונה, החליטו ביילין וחבר מרעיו כי עַם ישראל לא סבל דיו מנַחת זרועם. עשר שנים בהם הבייליניזם לא למד דבר ולא הִפנים את גודל האסון שהביא, ואין הוא חדל מניסיונותיו להחריב את מדינת ישראל. הבייליניזם איננו מהמר על עתידו הפוליטי ואינו מסכן עצמו. התקשורת מגויסת לצדו תמיד, ותמיד יהיו די יהודים שתומכים בדרכו. אך הבייליניזם פועל בנחישות להקריב עוד קורבנות של טרור על מזבח המוֹלֶך של עיוורונו הפוליטי. כמו ילד סורר השובר את הכלים כשהמשחק איננו מוצא חן בעיניו, כך הבייליניזם פועל בהתנשאות עיוורת לערעור יסודות המדינה, גם ובעיקר לאחר שהציבור קבע כי אנשים אלה אינם ראויים לשלטון, וגירש אותם משם בבושת-פנים.

    ושוב חוזרת אותה יהירות סוֹמאת של כנופיית אוסלו, המתעלמת לחלוטין מהמציאות ומתריסה נגד התהליכים התרבותיים וההיסטוריים הנהוגים במזרח התיכון. ושוב עולה התביעה הטוטלית לפתרון סופי, אשר סופה להוליד עוד אֵבֶל, יגון ואנחה.

    מעשי הפשע שביצעה כנופיית אוסלו נגד המולדת, בהביאה הֵנה את ערפאת, הארכי-טרוריסט המתועב שברוצחי היהודים מאז היטלר, ובהקימה את הרשות הפלשתינית – ארגון הטרור הבזוי והרצחני ביותר בעידן המודרני – לא הספיקו לאנשיה. ועל כן הם יצאו למסע הרפתקאות נוסף, ושוב במימון אירופי. אותה אירופה, שמבקשת להתנער ממה שאירע על אדמתה לפני שישים שנה; אותה אירופה, שעושה הכל כדי להמשיך ולחסל את תקוות העם היהודי לעצמאות ולריבונות במולדתו; אותה אירופה היא המממנת עתה שכירי-חרב יהודים בשירות הטרור הערבי. רשת מסועפת של עמותות ממומנת בכספים פוליטיים המגיעים מארגונים בעלי שמות מגוונים, במעטה של סיוע הומני/ סוציאלי/ חינוכי כביכול, כדי לשַׁמן את גלגלי פעילות הבייליניזם, למען מטרות אנטי-ישראליות במובהק.

    הסיוע הכספי המקיף, הבלתי-חוקי בעליל, ראוי שיעמוד למבחן הביקורת של רשויות אכיפת החוק ולביקורת עמוקה של מבקר המדינה. מה שאנחנו רואים הוא רק קצה הקרחון של פעילות זו המגיעה מגורמים באירופה. המערכת הפוליטית והמשפטית בישראל משלימה עם מצב בלתי-נסבל, שבו גורמים פוליטיים עוינים קונים השפעה בלתי-חוקית ומסוכנת לעצם קיומנו. אותה הססנות הרת-האסון של הממשלה בטיפולה בטרור, אותו חשש מהתמודדות בסוגיות מורכבות כמו ערביי ישראל, למשל, הם המנחים את הממשלה בעצימת העיניים לנוכח הכספים הזרים הממַמנים את הגַיס החמישי שבתוכנו.

    *

  • נריה  On אפריל 17, 2005 at 3:48 pm

    אתה מכיר את המתנחלים מתקשורת וסטיגמות (אולי לא, לא יודע) אבל כמו שאני מכיר אותם -אני מכיר די הרבה -אישית, הם אנשים שבקושי מסוגלים לפגוע בזבוב (כמו בכל ציבור יש גם כאלה שהם יותר מופרעים-אז כולם כאלה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: