ג'נין, ג'נין (גרסת הבמאי)

אני לא יודע איזו גרסה של "ג'נין, 'גנין", סרטו של מוחמד באקרי, תוצג הערב בסינמטק תל-אביב. כנראה שהקצרה. כזכור, הסרט נפסל ועוכב ולבסוף אושר, ובמהלך המאבק באקרי הוריד ממנו כמה דקות. ראיתי את הסרט במהדורתו המקוצרת, חמישים פלוס דקות. על הקלטת היה כתוב 74 דקות, אם אני זוכר במדויק. אלה שנלחמו בסרט, ניצחו. כמו עם האמבולנסים במחסומים. אתה מעכב את היולדת כמה שעות קריטיות, ויש סיכוי שייוולד יצור פגום. הסרט שראיתי עורר עניין, לא הבנתי מה הפריע לכל מי מהחיילים ובני משפחותיהם, אבל אף אחד מהישראלים לא ראה את הסרט השלם. וחבל. כל אחד מהסרטים הפלשתינאים והזרים שראיתי על הסכסוך (היו קשובים לפורום "מועדון הכיבוש", שמקרין אחת לחודש בסינמטק), הוסיף לי משהו. פעם הטלוויזיה הישראלית אסרה לתת זמן מסך לערפאת, היה גם חוק שאסר על מפגשים עם אנשי אש"ף. כל הצנזורות האלה מיותרות. באקרי יחזור עוד כמה שנים עם הגרסה המלאה של הסרט, כי ככה זה כשמשתנות הנורמות, ולא נבין אז על מה הייתה המהומה.
 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2995776,00.html
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרגא חייל  On אוקטובר 27, 2004 at 5:15 pm

    שמו מוחמד בכרי

  • dh  On אוקטובר 27, 2004 at 5:26 pm

    האם אתה מודע בכלל לטענות העובדתיות שעלו כנגד הסרט?

  • ליאור  On אוקטובר 27, 2004 at 10:41 pm

    את מי זה מעניין ובכלל בכרי לא מת בשבוע שעבר?

  • דנה  On אוקטובר 27, 2004 at 10:42 pm

    לא, זה היה בסאם זועמת.

  • עומרון  On אוקטובר 28, 2004 at 10:29 am

    בטח רצית לכתוב בסאם הזועמת (על משקל מקס הזועם). אבל שם משפחתו היה זועמוט…

  • זו ש  On אוקטובר 29, 2004 at 12:56 am

    הקטע היחיד שהוא עומד להוציא מהסרט, ולדבריו לא היה שלם איתו מלכתחילה, הוא קטע ארכיון שבו נראה כאילו טנק דורס שורה של שבויי מלחמה כפותים ושכובים על האדמה. בכרי אמר לאחר ההקרנה כי הוא מתכוון להוריד את הקטע היות שמשתמע ממנו כאילו זה מה שקרה, וספציפית, זה לא קרה.
    היתה בהקרנה הזו שהייתי נוכחת בה (של השעה תשע בערב) נוכחות של כמה ממתנגדיו. אחד מהם הציג עצמו כחייל במילואים שלחם בג'נין, וכמי שתבע את בכרי בבית המשפט. לדבריו של אותו בחור שלא זכור לי אם הציג את עצמו, בכרי הוריד חמישה קטעים מן הסרט, כתוצאה מלחצם של התובעים.

    חוששתני שזה כמו הקרב עצמו, בג'נין: מי שלא היה שם, לעולם לא יידע מה באמת קרה. אפשר בעיקר להעלות את השאלה, למי תאתה מאמין. אני מאמינה גם לאלה וגם לאלה. אני מאמינה לחייל שדיבר, שהוא היה בסדר. אני בטוחה שלא כולם היו כמוהו.
    וגם לאלה שהיו שם היתה נקודת מבט מוגבלת, בין אם היו חיילים ובין אם היו פליטים. ראשומון, ואחד עקוב מדם.

    אין ספק שקרו שם דברים מזעזעים, החורבות עצמן מזעזעות גם מבלי לתהות כמה בדיוק נקברו תחתן.
    אחת השאלות שעלו בראשי היתה, האם אותם דברים מזעזעים שקרו (חיילים שירו בדם קר באזרחים) הם חלק מנורמה התנהגותית, או שמדובר בחריגים.
    ומה אנחנו – אנחנו – עושים בקשר לזה.

    זה בלתי נתפש כך או כך.
    דבר אחד ברור ובו קשה לי לטעות. אני יושבת בביתי הבטוח והמוגן, והאנשים ההם, הם לא.

    והמתים, הם ממלאים פיהם עפר.

  • שי  On אוקטובר 29, 2004 at 4:00 am

    בסאם שקע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: