מי הזיז את הפרסומת שלי?

 

מהומה בעיר הגדולה. רשת קולנועי לב הסירה את הפרסומת של "בצלם" ממסכיה, והנפשות הטובות קוראות להחרים אותה. איך העזה? מה זאת סתימת הפיות הזאת, הצנזורה? תנו לנו את עשרים שלושים השניות שלנו עם אחמד ומוסטפה הקטנים, ועם מכות הדחפור על בתיהם. אל תסתירו מאתנו ומעם שאר היושבים באולם את האמת. שנראה, שיכאב לנו. שלושים שניות, עשרים ותשע, עשרים ושמונה, עשרים ושבע….שלוש, שתיים, אחד. יללה, סדרן, מה עם הסרט?
חברות וחברים, ברוך בואכם לארץ הקניונים. בית קולנוע שווה היום קניון, וקניון אומר זאת: לא יבוא דבר מחלוקת פוליטית בשערי, לא הפגנה, לא מחאה, לא קריאה לסדר. ושלושים השניות של בצלם הן בדיוק זה. הן עוסקות בחומר טעון חומר נפץ. וכבר בפברואר 2001 הורה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט מישאל חשין, להפסיק הקרנת סרטוני תעמולת בחירות בבתי הקולנוע, משום שקהל בקולנוע הוא בבחינת "קהל שבוי", והוא צופה בסרטונים הללו בעל כורחו.
ואל תלכו להתנחם בקולנועים של רשת גלובוס ולא באלה של תיאטראות ישראל.  החברים מ"בצלם", הלכו באופן טבעי לרשת של קולנועי לב, כי שם הסרטים הטובים, שם הקהל הטוב. אתם. רק  שכמה אנשים קלקלו את תוכנית הערב. הם לא רוצים לראות. וזכותם. הם לא באו לקולנוע כדי להתעמת עם הדבר הזה. 4100 בתים הרוסים בארבע שנים זה יותר ממה שבנאדם מסוגל להבין, לקלוט, לקבל עליו אחריות.
אבל להביט בפרסומת ולצקצק בשפתיים, זאת לא הדרך. וגם לא חרם צרכנים, בהיעדרה של הפרסומת. אם יש לכם טענות תפנו אותם למקום אחד – לבית המשפט העליון. הוא שאומר הן ומאשר לצבא את פעולות ההרס, תחת כל מיני שמות ותירוצים ופיתולים, אם זה חישוף, או יישור, או גישור, ואם זה למען ציר המתפללים או ציר פילדלפי. וגורלם של עשרות אלפי האומללים (כן, גם הוריו של מפגע-מתאבד) שנותרו בלא קורת גג, למי אכפת מהם.
אז תעלו לירושלים להפגין מול בית המשפט העליון. כמו הש"סניקים, שבער בעצמותיהם, ועלו בהמוניהם להיכל הצדק. אבל השמאל הנאור הרי לא יצא נגד בית המשפט העליון. חס וחלילה. הוא ירכין ראש וייקח חלק בחרפה הזאת. מחאה? תנו לו שלושים שניות באולם הקולנוע. זה קל יותר, זה מהר יותר, וגם בישיבה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דרור  On דצמבר 2, 2004 at 9:22 am

    למען האמת, לא בטוח שלפני סרט זה המקום הנכון למידע הזה. צריך גם לכבד מי שבא לקומדיה, למשל, ולא רוצה להרוס אותה. ממש כמו שלא הייתי רוצה לראות סרטון תדמית של 'יד ושם' לפני האחים מרקס. מסיבה זו גם צריך לאסור פרסומות לפני הסרט, מכל סוג.
    אם העיתונות שלנו לא היתה כל כך מדורדרת, לא היה צורך בסרטון של "בצלם": העיתונות היתה מציגה את המציאות הזו בהבלטה.
    מכל מקום, די הרבה אנשים ראו את הסרטון באינטרנט בגלל הוויכוח הזה, ככה שרווח קטן הושג.

  • גלית  On דצמבר 19, 2004 at 12:45 am

    לא חשבתי שלהוריד את פרסומת בצלם היא משהו חריג. בית הקולנוע הינו עסק מסחרי ומן הסתם אין לו כל ענין ליצור רתיעה ולהדיר את רגלי הקהל מפתח שעריו. ל"בצלם" יש מקום אך מסך הקולנוע הוא לא בהכרח המקום מתאים.
    ללא ספק ההד התקשורתי עשה את העבודה ומי שגילה ענין מצא את הקליפ ברשת. בנוסף יש פרסומים רבים של "בצלם" באתרים ראשיים, ונראה כי הרשת היא ללא ספק קרקע טובה, נוחה ונגישה לרכך את מכת הצפייה.
    ואפרופו צנזורה, מה נאמר על "ג'נין ג'נין"?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: