איך הורסים מדינה בשיטת הסרט האילם

 

בילדותי היו סדרות סרטים קצרים שקובצו יחד תחת שמות כמו 'מצעד הצחוק', 'מצעד הצחוק 2', וכן הלאה. אלה היו קומדיות אילמות שזכו אצלנו לשם המותג, צ'רלי צ'פלין. לא הבחנו אז בין צ'פלין ובן טרפין ובסטר קיטון. כולם היו בשבילנו 'צ'רלי צ'פלין'. סרטים מצחיקים נורא. אני זוכר משם קטע אחד, תעירו אותי באמצע הלילה, ואני מספר לכם אותו, ומדובר במשהו שראיתי פעם אחת, בשנות ה-60 המוקדמות.

זה הולך ככה: בנאדם פותח חנות, כל הארונות מאחוריו מלאים מצרכים, מסודרים יפה על המדפים. הוא עומד מוכן לשרת לקוחות. בינתיים, בחנות לידו, ריקה לגמרי, נכנס בנאדם אחר, לוקח סכין, חותך את כל הקיר, בסרטים האילמים הכל זה קרטון, ואנחנו רואים את הצד האחורי של המדפים עם כל המצרכים מהחנות של זה שלידו.

כעת נכנסים לקוחות, גם לזה וגם לזה. לקוחה מבקשת קופסת שימורים מבעל החנות הראשון, והופ, הקופסה בורחת לו מהיד, כי המוכר בחנות השנייה משך אותה ללקוחה שלו. המוכר הראשון חושב שהוא הוזה. הוא שולח יד לעוד קופסה, וגם זו בורחת לו מהיד, עוד קופסה  ועוד קופסה. הוא משתגע. המוכר השני בינתיים עושה קופה, ואצל זה החנות הולכת ומתרוקנת. ואנחנו, כל הילדים באולם, שוכבים מצחוק.

בסוף, בעל החנות הראשון, יוצא החוצה, רץ לחנות השנייה, ורואה איך השני גומר לו מאחורה את כל הסחורה. הם מתחילים לריב, מכות, נפילות, הכל כמובן בקצב הקטוע של הסרט האילם, עד שבסוף כל המבנה מתפרק, וכל תפאורת הדיקט כנהוג בסרטים ההם, קורסת. הלכו העסקים, נטרפה הדעת.

ולמה אני מספר לכם את כל זה? היום התפרסם קטע נוסף בסאגה של השטחים. מכתב הקצינים שיסרבו לפנות מתנחלים, אחרי הטלאי הכתום, אחרי מאחזי הדמה שלהם ואני לא יודע מה, כל מה שהם לקחו מהארסנל של השמאל ושל ניצולי השואה ושל ימי חומה ומגדל.

אני לא יודע מה דעתכם בעניין השטחים. בשבילי, החברה האלה פשוט הקימו חנות לידינו, חתכו את הקיר האחורי של המדינה, ומזה 38 שנה מושכים מתחת אפנו את כל המוצרים-ערכים שהיו מסודרים לנו על המדף הלאומי.

מעשה ההתנחלות בשטחים הוא מעשה הטפילות הגדול ביותר של המפעל הציוני. לא פחות מזה. והוא הולך להרוס את המדינה. כמו תפאורת דיקט בסרט אילם.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3029163,00.html
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On ינואר 6, 2005 at 11:39 am

    חשוב לזכור שהם נשלחו לפתוח את החנות שם ביד צינית ממשלתית לאו דוקא מן הימין שידעה או היה עליה לדעת שזה מה שיקרה עכשיו. אני תמיד מרגישה כמו נודניקית שאומרת את זה, אבל לדעתי זו הפואנטה בסיפור כולו.
    תוסיף לסרט האילם את השם של התסריטאים והבמאי אחרת לא סיימת את העבודה.
    האם זה מסיר במשהו את האחריות של המנחלים עצמם למעשיהם? לא יודעת, אני מעדיפה לבוא ממקום של אי שיפוט למצבים שלא הייתי בהם. אני מניחה שלו הייתי דוסית הנוחה לסיפורי מעשיות משיחיים, שנשלחת בהתלהבות לישב את נחלת האבות בחברון, הגנים של הג'ננה היו מתפרצים. כאשר שולחים מיתוס לאומי למדורה כזו, יודעים שהוא יידלק. המתנחלים פשוט עשו מה שהיו אמורים לעשות, להתחרפן
    פעם הייתי נאיבית כמוך היום למדתי לצערי שהרבה פעמים אירועים כאלה נכתבים מראש, והמשתתפים רק עושים את תפקידם נאמנה ב"קסטינג" הציני. האם זה צריך לשנות משהו בתגובה הפוליטית ? לא, אני אתך. להוריד אותם משם, עם כמה שפחות מהומות.
    א.

  • חנן כהן  On ינואר 6, 2005 at 12:04 pm

    אתמול לבשתי גופיה כתומה מתחת לחולצה. מישהי שעובדת איתי אמרה לי ש"היום כתום זה אאוט". אני לא מוכן שהמתנחבלים יכבשו גם את הצבע האהוב עלי. הם גם ניסו לכבוש את האהבה, ובטוח שגם את זה אני לא אתן להם.

  • קורינה  On ינואר 6, 2005 at 1:04 pm

    שלי מזכירה מחזה שייקספירי: תמיד יהיו בו עלילה מרכזית שכולה פתוס, ועלילת משנה שהיא באתוס, כלומר מגחכת ומעמידה בפניך את האתגר לראות את הדברים לאשורם – לא בשמים ולא בשאול, אלא כאן ועם חיוך מה.

    זוכרים את צחי הנגב על גג בית בהתנחלות של אז?

    ולאיריס:
    צריך לזכור שמי שנשלח להתנחלות לא נכפה לכך, כדי לזכור שבימינו, בניגוד לדורות ראשונים, מותר וחובה על היחיד לשקול ולנהוג על פי מחשבה עצמאית.
    וזה אכן קשה בעולם שבו המניפולציות שולטות.

  • איריס  On ינואר 6, 2005 at 3:01 pm

    קורינה תודה, כן אבל כדאי לנו להיות נדיבים בשאלה האם מניפולציה היא כפיה, כיון שלעולם אין לדעת מתי נימצא במצב שבו נצטרך להשיב על אותה שאלה …
    זה לא שאני שוללת אחריות אישית, אלא שיש לבחון את הדברים בזמן שבו הם התרחשו ולא בזמן שהם מתגשמים לאחר מעשה
    מה מרחב האמנסיפציה לאותו זמן, כיון שלאחר עשרים שלושים שנה קיימת כבר אינרציה ומעבר לכך זה לא יועיל למנוע הישנות.
    א.

  • קורינה  On ינואר 6, 2005 at 6:08 pm

    הידיעה שמדובר במניפולציה מדור לדור מועילה כדי להפיק לקח אישי כאן ועכשיו ולעתיד לבוא.

  • J  On ינואר 6, 2005 at 8:52 pm

    אבל המתנחלים כבר כבשו את האהבה – בגוש קטיף (עד שסלקום גנבו להם אותה)

  • מושיק קוברסקי  On ינואר 6, 2005 at 10:06 pm

    אם נמשיך את הדימוי של החנויות…
    אי שם בשנות ה-70 חנות הערכים הציוניים של תנועת העבודה התחילה להידלדל. ערכי ההגשמה והציונות עליהם היו תפארתה נעלמו מהמדפים. התנועה הקיבוצית התחילה לשחק בבורסה וירדה מנכסיה. יישובים חדשים הפכו להיות כמעט נחלתו של הנוער הדתי לאומי בלבד.
    החנות הראשונה התחילה למכור חיקויים זולים מסין. ממולה קמה חנות שמכרה את הדבר האמיתי: ציונות.
    אם יש דבר שהמוכרים בחנות הראשונה לא יכלו לסבול זה את חדוות ההגשמה ולהט הנעורים של המוכרים בחנות ממול. זה הזכיר להם יותר מדי את עצמם, לפני 20 ו-30 שנה, כאשר גם הם הבינו ש"דונם פה ודונם שם" יכבשו את ארץ ישראל. רק שהנוער שלהם היה עסוק מדי בהאוס, וטראנס, ונייקי, וגראס.
    מה שנשאר להם זה לשנוא. לשנוא זה קל. להאשים בטפילות זה מעין זיכוך אישי. ניקוי הנפש.
    כשנקרתה ההזדמנות בידם להרוס את החנות ממול, לא ידעה החדווה גבול: בלב פועם הם קראו: להרוס! להרוס! להרוס!

  • דן  On ינואר 6, 2005 at 10:16 pm

    מסכים עם מוישיק. הדבר שיהרוס את המדינה זה השנאה של השמאל. הם גם לא מכירים את אלה שהם שונאים, אבל ברור שזו שנאה שנובעת מאובדן דרך.

  • איריס  On ינואר 6, 2005 at 11:05 pm

    בתור אחת שכמה וכמה פעמים מצאה עצמה בתוך מניפולציה, ובעוד כמה מקרים נוספים רואה את המניפולציה בזמן אמת וידה קצרה מלהושיע, נהייתי קצת יותר צנועה. משהו כמו "ניראה את הראשון שמשליך את האבן" שאמר ההוא שאת יום הולדתו חגגו לפני כמה ימים.
    מן ההכרות שלי עם חלק מהאנשים הקיצוניים האלה _ בכל משפחה טובה יש כמה שהתחתנו עם כמה ובאים לחתונות – ניראה לי שהם נאחזים נפשית בדוגמות שמכרו להם בעטיפה מאד יפה, וגם ריפדו עם וילות ירוקות (ובינינו מי יכול לעמוד בזה? ) והמבנה החברתי הכמעט יזום של האיגודים שלהם דומה במקצת לאותן כתות (החל מהכתות האסיאתיות ועד הארגונים האמריקאים האינטנסיביים כמו הסדנאות המשונות האלה) כך שמאד קל לתפעל את הקבוצה וגם להזין לתוכה מסרים. במידה מסויימת, זהו גם המבנה של המדינה לאחרונה, מה שיותר מדאיג. אבל בישובים האלה המבנה ההיררכי צייתני רוחני נוכח מאד, ויש איזו מגנטיות באויר שתופסת את האנשים בחולשתם. יש מי שמושך בחוטים האלה, והוא לאו דוקא ימני, משיחי, דתי…סתם ביורוקרטים משומנים.
    זו דעתי הבלתי מנומקת, מבוסס על שיחות והתבוננות אישית.
    יש לי חברה שחזרה בתשובה והצטרפה לאיזו חצר בצפת דוקא, לא מ"אלה" אבל אותו מבנה קיים שם, וזה נותן לאנשים אפשרות אחרונה למסור את כוחם לאחרים, לפני שהבלטה תיפול להם על הראש, ויאלצו להתעורר. עד אז ישנים בכיף, ויש מי שנכנס בחלל הרצון הזה, ועושה בו שימוש.
    א.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: