"אנחנו ישראלים. אצלנו אהבה זה כל השנה."

 

איילת בועזסון סיפרה כאן http://www.notes.co.il/ayelet/9868.asp  על הקורות אותה ואת בתה בגן ילדים בארה"ב ביום ולנטיין הקדוש, הוא יום האהבה. השורה התחתונה שלה הייתה שהאמריקאים עושים קוצ'י מוצ'י ליום אחד, אבל קוצ'י מוצ'י מחייב, מחניק, דביק, שכורך את כל ילדי הגן במשלוח כרטיסי הולמארק זה לזה. לא הייתי עושה מסיפורה עניין – גם אני ריציתי תקופה בארה"ב, ומכיר לא רע את האמריקאים ואת תרבותם – אלמלא הוסיפה בועזסון, באוזני אבי בתה את המשפט, ספק נרגן, ספק אירוני – "אנחנו ישראלים. אצלנו אהבה זה כל השנה."
איילת, אני מאחל לך שתסגרי את כל המתיקות הסכרינית ביום סיינט ואלנטיין, כריסמס, וטריק אור טריט של ליל האלווין אחד בשנה, ותדחי ככל האפשר את "אהבת כל השנה" שילעיטו אותך במערכת החינוך הישראלית.
אני מייצג זוג הורים שנמצאים תחת מתקפת חגים-מתנות-אהבה שרודפת אותנו מאז שחררנו את ילדינו מהמטפלת בבית למערכת פעוטון-גן-בית ספר. הם בני תשע בקירוב (כן, תאומים), ואנחנו נמצאים מזה כמה שנים במסע בלתי פוסק של חיפוש מתנות לימי ההולדת של חבריהם לכיתות.
תאמיני לי, זה לא הכסף, למרות ש-150-200 שקל לחודש, עשרה חודשים בשנה (ותשכחי מזה שהורים לילידי יולי-אוגוסט יוותרו לך, הם יתקעו את ימי ההולדת של ילדיהם לתוך שנת הלימודים), לא הולכים ברגל. זה הניג'וז, ללכת ולחפש, שמגיע גם לריבים בבית ("למה אתה חושב שהזמן שלי פחות יקר משלך. או שאתה הולך לקנות הפעם, או שאני מביאה מתנה מ'הכל בדולר').
את יודעת מה? זה גם לא הניג'וז. זה הרעיון הישראלי הגורף שהורים חייבים לחגוג כל שנה, אבל כל שנה, ובפורום כל-כיתתי, את יום ההולדת של ילדם/ילדתם. חלקם עושים את זה בסניף מקדונלדס, חלקם בסינמה סיטי, וחוגגי האביב יוצאים לחלקה מתוחמת בגינה ציבורית. למה? למה שלא נתחיל בדיפרנציאציה, כל ילד מזמין כמה חברים באמת טובים שלו ושלה? למה הכנופיתיות הזאת של כו-לם?
ההורים תמיד אומרים 'הילד רוצה'. אין בלוף גדול מזה. מי שמוביל את המהלך אלה הורים מבוהלים וחרדים שנלחמים על הפופולריות של הילדים שלהם, מנסים לשפר את מעמדם הפגוע, לצבור נקודות (ומתנות). ומי שמנסה להעיר משהו, לעצור, אולי למתן את התופעה, הוא כמובן צפוני, מתנשא, עוכר שמחת ילדינו.
כל אלה להערכתי, הן התוצאות של תופעת 'מעורבות הורים' שזוכה בשנים האחרונות לטיפוח במערכת החינוך, והפכה זה מכבר ל'התערבות הורים'. המערכת המבוהלת נתנה להורים לחצות את הקווים. ועדי-הורים הפכו את מסיבות החגים המרובות בתוך בתי-הספר לבופט ענק שבו שאר ההורים מצווים "להביא משהו", גרסה אחרת של בולמוס המתנות של ימי ההולדת. גם כאן ההורים תופסים טרמפ על הבמבה-ביסלי של הילדים עם הסלטים-פשטידות-עוגות, שכל האמהות – וב-99 אחוז מהמקרים אלה האמהות – טורחות ומכינות. כל מי שהיה שם מכיר את התמונה, כשההורים יורדים על הצלחות. וכי מה יעשו, ידברו? ומה יגידו זה לזה שלא אמרו במפגשים הקודמים?
הייתי ממשיך ומספר על הטיולים, מין גיבושוני-משפחות, שגם הם הפכו לתופעת-כיתה של השנים האחרונות. הייתי  מאבחן גם אותה כתופעה נשית, כאשר האמהות פולשות לטריטוריה הגברית מפעם של כיבוש הארץ ברגלינו, והן המארגנות החדשות של טיולי המשפחות בשבתות, כאילו לא די באותם שניים שלושה טיולים של הכיתה מפעם עם שלושה-ארבעה הורים מלווים, וכעת כולנו שם (סלטים-פשטידות-עוגות, שלא תעיזו לשכוח), כי "אנחנו ישראלים", ובניגוד "להם", אצלנו אהבה-ומוכרחים-להיות-שמח-וביחד, זה כל השנה. 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איילת  On פברואר 15, 2005 at 4:11 pm

    שאהבה וכסף לא צריכים להקשר זה בזה.
    ובנוגע למפגעים ההמוניים – קראתי לפני זמן מחקר שקבע שילדים שהוריהם היו מעורבים בהווי המערכת החינוכית היו פופולריים יותר וזכו להערכה רבה גם בקרב מורות והורים. ברור שאם תצא נגד, הילדים יהיו חנונים. על מצפונך.

    ולמה בעצם שאתה כהורה לא תהיה אחד מקובעי המדיניות? אפילו לא צריך לקבוע פגישה. מספיק לתת פתק או לשלוח אימייל לכל ההורים ולספר להם עד כמה מעיקים ומכבידים האירועים האלה. יש לי חדשות בשבילך, אתה לא לבד.

    אה ותודה על הקישור וההתייחסות 🙂 המשפט כמובן נכתב בציניות. בקיימברידג' הכחולה משפט כמו "ישראלים הם אנשים מאוד רגועים, אוהבים ואכפתיים" מתקבל בגיחוך הראוי.

  • יאן  On פברואר 15, 2005 at 5:43 pm

    לתשומת לבך: הכותבים באתר הזה (למעט קוברסקי) מתבקשים שלא לומר מילים טובות על ישראל או על הישראלים.
    בענייו הזה אין סלחנות, אין התחכמויות ו"הייתי צינית" לא מתקבל כתירוץ.

  • איתן כספי  On פברואר 15, 2005 at 10:34 pm

    יוחזרו לנו חיינו לאלתר! (:

  • אמא לא פעילה  On פברואר 18, 2005 at 10:08 pm

    אבא דוד היקר,
    נראה שיש בעית יעילות במשפחתך: למה באמת שלא תקנו מראש ערימה של מתנות לכל השנה ב"הכל בדולר" ותפסיקו לריב? אגב לכל ילד יום הולדת קורה רק פעם בשנה, בדוק, בגן ובבית הספר זה קורה פעם בשבוע. מה רע לתת קצת תשומת לב לילד שבדרך כלל לא מתייחסים אליו? זה רק יגדיל את הסיכוי שלו להיות מבוגר פחות מתוסכל ומיזנתרופ (אגב איך היו ימי ההולדת שלך, אבא דוד? מקווים שלא נשארו שריטות).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: