הטירוף השקוף

שלשום העלה משה בן הראש פוסט http://www.notes.co.il/benarroch/10232.asp   ששווה הרחבה. עניינו שתיקת העיתונות סביב תקיפתו של דוד בן שטרית בשער מחנה המטכ"ל. בן שטרית הוא דוקומנטריסט שבא לשיחה עם דוברת צה"ל בעניין חומרים שהוא רוצה לעשות בהם שימוש, ועוכב בשער הבסיס. בן שטרית ככל הנראה, לא הציג תעודת זהות, נכנס לדיון כזה או אחר עם המאבטחים, שריסקו את עצמותיו במשך דקות ארוכות ביותר, גם כאשר איש דו"צ שראה הכל מחלון המשרד, ירד למטה וניסה להתערב.
המקרה סוקר בעת ההתרחשות לפני כשנה וחצי, אבל בן הראש התייחס לשתיקת התקשורת עכשיו, ונכון עשה. הוא רק לא ציין מדוע זה מטריד אותו (פרט לעובדה שבן שטרית מזרחי, ואחזור גם לזה).
בשבוע שעבר הוקרן בערוץ 2 בשידור חוזר סרטו של בן שטרית "רוח קדים – כרוניקה מרוקאית", על ההגירה של יהודי מרוקו לישראל והיחס אליהם מהחברה הישראלית האשכנזית בחמשת העשורים האחרונים. באף אחת מההתייחסויות שקראתי, לא של אורי קליין למחרת התוכנית ב"הארץ" ולא של בן דרור ימיני, שלשום ב"מעריב", לא אוזכרה התקיפה. אני לא הייתי מגזים כמו בן הראש ובונה הכל על מזרחיותו של בן שטרית, אבל מוצאו בוודאי שיחק תפקיד לא קטן, וכאשר העיתונות חוזרת ליצירה, ויוצרה שוכב בביתו מפורק לחלקים, זה שווה התייחסות קטנה, ועיתונאים הרי יודעים לעשות זאת, לפחות הייתי מצפה זאת מלוחם חברתי ותיק כמו בן דרור ימיני.
הדבר בלט יותר כעבור יום או יומיים כאשר פורסם בעיתונות על חלוקת פרס מפעל הפיס בחודש הבא. בן שטרית, כך נכתב, זכה בתחום הסרט התיעודי. מנימוקי השופטים: 'סרטיו מעשירים ומעמיקים את השיח הבין תרבותי בחברה הישראלית'.  נו, עבדכם עשה מספיק שעות דסק בחייו כדי לדעת שכאן המקום להפר את שפת היחצ"נים והודעותיהם לעיתונות, ולהכניס שורה אירונית, המתייחסת למצבו הפיזי של בן שטרית, ולתהות אם וכיצד יעלה לקבל את הפרס, ואפילו להרים אליו טלפון, לשאול שאלה או שתיים, ואולי גם לוועדת הפרס, לשאול אם זה לא סינדרום האוסקר,לתת פרס לפגועים וכד'. ואם עשה זאת אחד העיתונים, אנא תקנו אותי.
 
העניין של בן שטרית שווה אזכור חוזר, משום שלא ממש עמדנו והעמדנו על הזוועה שבו. מגיע אדם לפגישה בלב העיר – ומחנה המטכ"ל עם כל פיק הברכיים המתבקש לעומדים בשעריו, הוא עדיין מתקן בלב העיר – וזוכה לטיפול שיאה למתקן עינויים בדיקטטורה צבאית.
מה בסך הכל עשה בן שטרית? לא הייתה עליו תעודת זהות? הוא לא ענה מספיק מהר לשאלות המאבטחים? הוא הרים את קולו? הרי כולנו נתקלנו בחיינו בסיטואציה שבה בעל סמכות פונה אלינו ודורש מאתנו משהו. הפחד משתק אותנו, אבל משהו בנו מבקש איזו שנייה של כבוד עצמי, מנסים להשהות את הביזוי הזה שמתרגש עלינו, ואז, בעליבותנו, אנחנו נאחזים עוד שבריר שנייה בכבודנו העצמי, ומושכים את הס-לי-חה שלנו, או מה-אמרת, או כל צירוף מילים אחר, רגע קצר מדי לפני שנתפשט (לפעמים גם פיזית) מכל אשר לנו.
זה בערך מה שקרה, כך אני מאמין, לבן שטרית. ואולי בניגוד לאחרים, הוא ניסה לדבוק בכבודו העצמי קצת יותר זמן מרבים אחרים, ואולי הוא אכן היה 'מרוקאי' יותר מאחרים, גם בעיני המאבטחים וגם בעיני עצמו, והאירוע כולו התדרדר למתקפת רצח עליו.
ברור שברגע מסוים בן שטרית 'איפשר' למאבטחים לפרוק כל רסן, הפעיל את תוכנת 'הפצצה מתקתקת, והמניאק הבנזונה בידינו'. וזה הנורא מכל. שיש איזו תוכנה כזאת והיא מופעלת.

אני לא אכנס כאן לדיון על פלסטינים ועל מזרחיים שנראים פלסטינים ולכן עלולים לקבל טיפול כזה ואחר מידי כוחות הביטחון,למרות שגם על זה יש לי מה לכתוב טונות. אני אדבר על 'הטירוף השקוף', הנוכחות של המתקן הצבאי הזה בתוככי העיר העברית הראשונה.
בן שטרית, כמוני וכמוכם, ירד מביתו (ואפילו אם הוא הגיע לפגישה מחוץ לעיר) ומצא עצמו מול המתקן הצבאי השמור ביותר (בסדר, השני השמור ביותר) במדינה. כשאנחנו יורדים מביתנו, זכותנו, ולא פעם אנחנו מממשים אותה, להסתובב זרוקים, לא מגולחים, כי אנחנו בביתנו, זה הכיף שלנו, וגם אם במקרה הספציפי, מי שבא לראיון עם דו"צ מצופה להיות לבוש כהלכה, זה עדיין הצבא שפלש לשכונה שלנו, לא אנו לשטח הסטרילי שלו.

נוכחות הקומפלקס הצה"לי הענק באמצע העיר היא בלתי נסבלת. רחוב קפלן בואכה הקרייה, ציר צנועה חשוב ביציאה ממרכז העיר לכביש לירושלים, הוא בפועל לא יותר מאשר 'ציר האזרחים' בשטח שליטה של צה"ל. אנחנו כבר לא רואים את זה. כולנו חיילים בחופשה, ולכן אנחנו גם מלגלגים על הג'ובניקים מהקריה שיוצאים לאכול צהריים באבן גבירול, ולא תוהים כיצד זה העיר המתגאה בנורמליות שלה בעצם טובעת בחאקי.
אקח אתכם לסיום לצד האחר, הצפוני, של הקומפלקס המטכ"לי. לא לוויכוח עם מורשת הטמפלרים והבניינים הקסומים הקטנים, ומה יעלה בגורלם, וכיצד נשמר אותם, אלא לצד הצפוני החדש, ובו אתם מוצאים עצמכם פנים אל פנים, חומת האבן הצבאית מול כל ייצוגי התרבות הישראלית. משכן האופרה, בנין הקאמרי, ספריית בית אריאלה, מוזיאון תל-אביב, ובואו נזרוק פנימה גם את היכל המשפט. תביאו לכאן אורח מהמאדים, או סתם מהעולם המערבי, והוא יתפוס את הראש וישאל, תגידו, התחרפנתם, צבא ואמנות ככה דבוקים אצלכם? ממש תכננתם את זה ככה? מה אתם מנסים להגיד? לא ראיתם איך נראים מרכזי תרבות בערים גדולות בעולם, ומה מקיף אותם?
אבל ככה זה במדינת הטירוף השקוף. אנחנו חוצים את הכביש מהיכלות הרוח והנפש אל יעד הביטון המבוצר בלב המאפליה, אנחנו יורדים מהבית ומוצאים עצמנו מול שומרי הסף של חיינו. הכל במרחק יריקה ובעיטה ושבירת עצמות. 

 
 
מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דבי  On מרץ 13, 2005 at 12:24 pm

    רשימה מצוינת ומדויקת.
    צריך להוסיף שבן שטרית הגיע לפגישה *שתואמה מראש* עם דו"צ.
    ואפשר להוסיף עוד שאחד משכניך לאתר, יורם קופרמינץ, העלה לא מעט דימויים שבהם מופיע מתחם האימים שעליו אתה מדבר – בגלגול הקודם של האתר האישי שלו.

  • שרון רוטברד  On מרץ 13, 2005 at 12:57 pm

    מדוייק מאוד התיאור של המתחם הצבאי בצד המתחמים היצוגיים של האזרחות (תרבות וחוק). אבל מחוץ למשמעויות הסמליות, לנוכחות הצבא בתל אביב (וכמובן, עוד לא דיברנו על הנוכחות הצבאית ביפו) יש משמעות צבאית ואופרטיבית והיא שהעיר על כל מוסדותיה ואזרחיה משמשת כמגן אנושי למטרות הכי אסטרטגיות במדינת ישראל.

  • רס"ר בטיטו  On מרץ 13, 2005 at 12:58 pm

    הוא ניסה להתפרץ למחנה צבאי וקיבל את מה שמגיע לו. מה הקשר למוצאו של המתפרץ או למיקומו של המחנה? למה מה, השטח היה שייך לך ולדבי האהבלה, וצה"ל גנב אותו משניכם?

  • איריס  On מרץ 13, 2005 at 1:24 pm

    אני לא מכירה את הסיפור, הוא חדש לי לחלוטין, לא הייתי כאן כאשר זה קרה. אבל, זה נשמע כמו הרבה שתיקות פוסט טראומטיות של הציבור הישראלי, לנוכח חבר שנטרף נגד עיניהם על ידי הזאב שכולם מעדיפים לא לראות. מוכנים לדבר על כל זוועה המתרחשת בשטחים, כולל פרטים של אברי גוף, זה הרבה פחות מפחיד מאשר הכבשים המדממות בתוך העדר עצמו, ה"אנחנו" המוגן לכאורה הזה.
    כן, תל אביב, ויפו, וכל הצבא הזה שאנחנו משחקים בשוליו, בנידמה לי.

  • שתום  On מרץ 13, 2005 at 2:56 pm

    הוא שאחד התוקפים, ממאבטחי הקריה היה אתיופי ודובר צה"ל שחרר בטפשות ללא גבול הצהרה (וחשף את ערוותו ברבים) מגוחכת שבה ציין זאת וטען ש"בן מיעוטים" שכזה מודע אף יותר לשנאה על רקע מוצא. שוכח לחלוטין שדווקא החלשים מבני המיעוטים המשרתים את מדינת ישראל, מבקשים להוכיח את מקומם בחברה ולכן שנאתם לכל מה ששונה (עיין ערך דרוזים/בדווים מול הפלסטינים) אף גדולה יותר. ובאותו הזמן מציג את גודל ההתנשאות והגזענות המקומית.

  • הצועד בנעליו  On מרץ 13, 2005 at 3:37 pm

    על הפרופיל שלי.

    אחרי יום ה119 (או ה911) שכמו שפחות זוכרים, פגעו בו מטוסים לא רק במגדלי התאומים אלא גם בפנטגון, יצא לי להרהר תוך טיול באזור על כך, שמי שירצה לעשות חיקוי של הדבר בישראל, יוכל במכה אחת לפגוע גם בפנטגון וגם במגדלי התאומים שלנו, הנמצאים בסמיכות רבה, ויצטרך פחות מטוסים.
    אבל לפנטגון התל אביבי יש תפקיד חשוב, שרבים מתעלמים ממנו ואולי בגללו יש תל אביבים (לא כולם) המוכנים לקבל בשתיקה את קיומו כמעט בלב עירם.
    תל אביב בנויה בצורה מדורגת, עפ"י כרונולוגיה ההולכת בקו ישר עם חלוקת העושר העירונית, מהדרום בו התחילה ושם רוב העוני, אל הצפון המתפתח, הצומח והמתעשר.
    הקריה היא המבצר הדרומי, התחתון, של הצפון, האומר לדרום של תל אביב: עד כאן. עצור, ולבית אריאלה ומה שמעבר לזאת, לא תגיע.
    "האיזור הפרטי" איזור 2, איזור הבועה, משתמש בקרייה על שלל ג'ובניקיה, כאחד מקוי ההגנה מפני ישראל שמחוץ לבועה.
    ולכן, למרות שהצפוניים כבר התנחלו מאז גם בנוה צדק וביפו, שטח משוחרר לא יוחזר, והקריה לא תפורק!

    ולשטינקר/ית, שתישרפ/י (מכל הלב)..

  • דנה  On מרץ 13, 2005 at 3:59 pm

    אני קוראת כאן יותר מדי רשימות ששוכחות שבלי הצבא ששומר על מדינתינו הקטנה, היה נמצא מי שהיה שמח מאוד להשתלט. אולי פשוט נפרק את צבאינו הכובש והאכזר (ואם מישהו פרק עתונאי שלא הזדהה זה באמת לא יפה, אבל אם אותו עיתונאי היה מסתבר כמחבל ומפוצץ את הקריה זה היה יכול להיות נעים עוד פחות) נעביר את נשקנו לפלסטינים השלווים דורשי שלומינו, נגש לחבק ולנשק אותם ונפקיד את חיינו בידיהם. אין לי ספק שהעולם ימחא כפיים. למה שיישאר מאתנו.

  • הצועד בנעליו  On מרץ 13, 2005 at 4:26 pm

    בן שטרית הגיע לפגישה ש*תואמה מראש* עם דו"צ.
    איך ריסוק העצמות (אחרי שכבר דיברו איתו) קשור לשמירה על מדינתנו הקטנה וכו', נפלא מבינתי.

  • ע.  On מרץ 13, 2005 at 4:51 pm

    זה שנים בכל פעם שעולה הנושא המקודש של "תקציב הבטחון" המקיז למדינה הזאת את רוב הדם מדי שנה אני שואלת אנשים שוב ושוב: למה הצבא לא מעיף את עצמו ממחנה מטכ"ל/שרונה לשעבר? איך קרה שאישרו להם לבנות מגדל ענק על הקרקע היקרה בעיר, והאם ידעת שלכל תא"ל יש שירותים צמודים עם מקלחת להתרעננות???
    וזה בלי לשאול מי צריך אותם בכלל והאם לא טוב היה יותר בלעדיהם, אבל רבאק, מה שהם עושים בצומת עזריאלי לא יכלו לעשות בחולות ראשון/יבנה/גדרה? או על יד שדרות??

  • זו ש  On מרץ 13, 2005 at 7:53 pm

    עולה במוחי הקטע המיתולוגי מ"כן אדוני ראש הממשלה", בו מסבירים לכבודו שלא ניתן להעביר את הבסיסים של צבא הוד מלכותה ממיקומם האופנתי הנוכחי לטיז אל חור, כי לנשות הקצינים לא יהיה איפה לעשות שופינג.

    קלגס הוא קלגס. אני לא חושבת שזה עניין של מוצא, העובדה שהתנפלו על בן שטרית. זה מזעזע, וככל פרשה מזעזעת אחרת, זה יורד מסדר היום הציבורי במהירות מפליאה, לטובת הזעזוע הבא.

  • טלי  On מרץ 13, 2005 at 11:18 pm

    איזו רשימה חשובה. תודה.
    מדהים כמה זה בסיסי, וכמה מעט מדברים על זה. ואני בטוחה שכמו שאני תמיד מנידה בראשי בהשתאות בכל פעם כשאני עוברת בקפלן או בצד השני, מול המוזיאון, כך משתאים הרבה אחרים. אבל זה חלק מהפרדוכס הנפלא והמבעית של הישראליות: העיר הכי נורמלית, כלומר שהכי קרובה לתפיסה שלי את מהות הנורמליות, היא גם העיר היחידה שממש במרכז שלה תקוע מחנה צבאי ענק.
    כנגד רצוני, אני חייבת לומר שיש בתופעה הזו (כמו גם בפרדוכסים רבים אחרים אצלנו) משהו כ"כ מופרך שהוא ממש מדהים.
    היסטוריון, האבחנה שלך מעולה, אני גם חשבתי על זה הרבה פעמים אבל כמין תחושה עמומה מאוד, לא כמו שניסחת.
    ולעצם העניין אין לי מה להוסיף על הדברים הנוקבים שנאמרו.

  • טלי  On מרץ 13, 2005 at 11:19 pm

    וביחד יצא לי טירור…התלבלבתי קצת.

  • יודן רופא  On מרץ 14, 2005 at 12:14 am

    אני חושש שהסיבה לכך שמחנה מטכ"ל ומשרד הביטחון נמצאים איפה שהם נמצאים היא הרבה יותר פרוזאית – זו פשוט היסטוריה עירונית
    אזור הקריה היתה המושבה הגרמנית שרונה. במלחמת העולם השניה, פינו הבריטים את תושביה הגרמנים למחנות מעצר משום שהיו אזרחי מדינת אויב, וחשודים בשיתוף פעולה, ומיקמו בשכונה את מפקדות הצבא שלהם. פשוט כי היו שם בתים ריקים (וגם נעימים למדי עבור הקצינים) ההגנה, עוד לפני שהבריטים עזבו התקיפה את המחנה כדי שלא יפול בידי הערבים, ולאחר קום המדינה ירשה אותו מהם, ומיקמה של את מוסדות הממשלה, והמטכ"ל. כאשר בגין החליט להעביר את משרדי הממשלה לירושלים, משרד הביטחון כנראה לא הסכים לעבור ותירץ את זה בתשתיות התקשורת העניפות שבינתיים הושקעו שם. החלק הדרומי של הקריה, שהכיל משרדים אחרים פונה ברובו ועכשיו בונים בו את הקריה הדרומית ושימור של שארית המושבה הגרמנית. זה נכון שניתן היה להעביר את מחנה מטכ"ל ומשרד הביטחון מהקריה, אבל כנראה שההשקעות העצומות שהושקעו שם בינתיים הפכו את זה ללא כדאי.
    ואגב זה נכון שהמגדלים האזרחיים שמסביה לקריה מגינים עליה מפני טילים.

  • דוד כפרי  On מרץ 14, 2005 at 4:34 pm

    מה שאפשר להסביר כטפשות".
    מחנה המטכ"ל נמצא בקריה לא בגלל קונספירציה אלא בגלל שכך היה נוח לפני כמה עשרות שנים.
    כל הפרשנויות סביב לכך צריכות להתייחס גם לעובדה הפשוטה ש(כנראה) לא עומדת מאחורי העובדה המוזרה הזה שום כוונה זדונית.

    את תקיפתו של דוד בן שטרית, לעומת זאת, קשה להסביר בצורה אחרת. וגם את שתיקת העיתונאים.

  • טלי  On מרץ 14, 2005 at 6:24 pm

    אבל מישהו טען כאן שזו קונספירציה מכוונת?
    יש הרבה תופעות תרבותיות שמשרתות מערכי כוח קיימים בלי שמישהו תכנן אותן כך במודע. תשומת לב וניתוח שלהן פשוט מעלה את המבנים האלה למודעות.

  • איריס  On מרץ 14, 2005 at 7:15 pm

    איכשהו יוצא תמיד במקרה שלצבא נוח או בדיוק התפנה לו מבנה של טמפלרים במרכז תל אביב, של הצלבנים על חוף עתלית או של העותומנים במרכז באר שבע. שליט מצביע על תופעה שיש לה משמעות מעבר לענין הקונקרטי: מה מייצגת העובדה שעל פיה לאומנות יש משקל פחות מצבא, שארכיטקטורה והיסטוריה ותרבות מנוכסים לצבא ולא שייכים לאזרחים? אם הצבאיות באמת כל כך חשובה, אז אפשר להתנסח כמו דנה שאמרה מעלי שמה שעשו לשטרית זה "לא יפה" (גולדה עושה קאמבק(

  • טלי  On מרץ 14, 2005 at 9:03 pm

    בהתבטאות של דנה:
    "אם מישהו פרק עיתונאי"
    פירק, או פרק – כמו שמפרקים מישהו מנשקו, או כמו שמפרקים בניין של לגו. כולה פירקו אותו קצת ופרקו כמה תיסכולים בדרך, אז מה? תמיד אפשר לבנות את הקוביות האלה בחזרה, על מה כל הרעש.
    אפשר לתת את הדעת גם לנושא האנונימי הסתמי של המשפט, "מישהו", וגם לעילת ה"פירוק" המכשירי, ה"נקי" הזה, דהיינו – העיתונאי "לא הזדהה".
    ממש מופת של כתיבה לא-מודעת. חומר לסמינר שלם על מנגנוני המדינה האידיאולוגיים.

  • דוד כפרי  On מרץ 15, 2005 at 7:17 am

    שני הדברים שעלו ברשימה: נוכחות הצבא בלב העיר, לעומת תקיפתו של בן שטרית.

    האחד אפשר להסביר בחוסר-תכנון מראש ומקריות, את השני מאוד קשה להסביר שלא ברוע.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מרץ 15, 2005 at 8:27 am

    איכשהו יוצא תמיד במקרה שאת קופצת ומקשקשת שטויות מתלהמות בלי להבין על מה את מדברת. אולי גם אותך צריך לפנות?

  • איריס  On מרץ 15, 2005 at 9:12 pm

    את צודקת לגמרי, אכן פיספסתי ותודה על התובנות.

  • אלון לוי  On מרץ 29, 2005 at 1:57 am

    מישהו יודע איפה בן-שטרית? הוא באמת עדיין יושב בבי"ח, או שהוא כבר בבית, ויועץ בכל מיני קרנות למיניהן (פרלוב ושות') ?

  • בן-דרור ימיני  On אפריל 3, 2005 at 5:16 pm

    בדברים שפורסמו כאן נטען שלא התייחסתי למתקפת האלימות על דוד בן-שטרית.
    ובכן, כתבתי על התקרית, מייד לאחר שהתחוללה. הדברים מופיעים בכתובת שלהלן:
    http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/699/418.html
    ולמתעצלים, להלן המאמר:

    מפלצת האלימות בתוכנו
    בן-דרור ימיני
    29/04/04

    לפני שבוע היה דוד בן-שטרית, במאי קולנוע, בדרכו לפגישה עם דוברת צה"ל, רות ירון. עוד לפני שהגיע לכניסה למשרד הביטחון, הוא התבקש להציג תעודה מזהה. הוא השתהה במציאת התעודה. בחורינו הטובים התנפלו עליו בחמת זעם אלימה, שהדמיון מתקשה להבין. לא ממש ברור למה. התוצאה ברורה: האיש שוכב בבית חולים. יש לו הרבה חלקים מרוסקים בגוף. ייתכן שהוא אף פעם לא יוכל ללכת.

    זו היתה תגובת דובר משרד הביטחון: "מאבטח משרד הביטחון זיהה אדם הנראה חשוד. המאבטח פנה לאיש בבקשה להזדהות ומשלא זכה לשיתוף פעולה, החשד גבר ולכן נאלץ המאבטח להפעיל כוח כדי להזים את החשד. במציאות הנוכחית, רמת הדריכות נגד פיגועים נמצאת בשיאה וביצוע משימות האבטחה מחייב חשיבה מהירה ותגובה בהתאם". קראתי ולא האמנתי. סליחה? האם אדם שהשתהה במציאת תעודת הזהות שלו, אמור לזכות במטח של אלימות ברוטלית, שתשאיר אותו נכה לכל החיים? מה קורה לנו?

    עכשיו יצוצו כל הנשמות הטובות, וינסו לטעון שזה מחיר הביטחון השוטף המוענק לנו. אסור לקנות את הסחורה הזאת. לא הפעם. כנראה שלא בעוד הרבה פעמים, בהן לא היה שום קשר בין הברוטליות לבין הצורך בביטחון. אין שום מצב, פשוט אין, בו יש צורך להפעיל כמות כל כך גדולה של אלימות, עד כדי גרימת נכות לכל החיים.

    צריך לומר את האמת: דוד בן-שטרית הוא קורבן של הכיבוש. כן, כיבוש. המנטליות שמאפשרת לנו לנקוט בכל האמצעים, גם המיותרים, כדי לשמור על ביטחוננו, כבר מזמן חצתה את הקו הירוק. חלק ניכר מהאמצעים, גם בצד האפור של הקו הירוק, הם אמצעים מיותרים. עשרות מחסומים שאין בהם שום צורך, אלא אם כן השפלה היא צורך, עומדים בתוככי השטחים. החיילים יודעים זאת. המפקדים יודעים זאת. אבל ההיגיון הצבאי מנצח.

    לפני כמה ימים פורסם כאן מאמר של יעקב בןשמש, נגד הח"מ, בטענה שהוא שייך ל"מגמדי הכיבוש בתוכנו". זה היה בתגובה על מאמרים שפורסמו על "מגמדי השואה בתוכנו", שהופכים את ישראל לנאצית. הכותב צדק. ההשוואה בין ישראל לנאצים היא השוואה בזויה. אבל זה לא מתיר לנו לגמד בעוללות הכיבוש. בעיקר בכל מה שקשור בהתעללות המיותרת, שאין לה שום קשר לביטחון, שנגרמת לפלשתינים. סליחה, עכשיו גם לישראלים.

    אתמול זה היה בן-שטרית. מחר זה את ואתה. אם לא תהיה חקירה מדוקדקת,כדי לדעת איך זה אזרח תמים, בדרכו לפגישה עם דוברת צה"ל, זוכה למנת אלימות בלתי נתפסת – אז הכיבוש באמת מביס אותנו.

    אני מכיר את בן-שטרית. אני מניח, בלי ללבן איתו את הדברים, שהדעות שלנו רחוקות מלהיות זהות. אבל אם הוא זכה למנה ברוטלית במיוחד של אלימות משום שמישהו שם זיהה אותו, ורצה להתנקם בו על דעותיו, אז הדברים מקבלים משנה חומרה. אבל זו רק השערה שמחייבת בדיקה. בלי שום קשר לדעה הפוליטית, אסור לאף אזרח במדינה הזאת לשתוק, עד שתתגלה האמת על מה שבאמת קרה שם. משום שאם לא תהיה חקירה, אז הקורבן הבא הוא רק עניין של זמן.

  • ה.מ.מ  On אפריל 26, 2005 at 10:32 am

    אם אני מקביל את המפה של תל אביב למפה של אירופה, הקריה היא "אוסטריה" – השומר הדרומי של הצפון, כלומר הלבן לגמרי.
    בית מעריב, מן הסתם, היה פעם "הונגריה".

  • ערן  On אוגוסט 20, 2007 at 9:27 pm

    אין ספק שנוכחותה של הקריה במרכז תל-אביב, סמוך למוקדי הכוח המשפטי, הכלכלי והאומנותי מבטאת נאמנה את מרכזיותה של ההוויה הצבאית בתרבות הישראלית.

    חשוב עם זאת להבין שאנו לא לבד בכך.
    במרכז לונדון, סמוך להייד פארק יש מחנה צבאי גדול שממנו מזדקר מגדל עצום עם מגורי חיילים, וכולו מוקף גדרות. המבנה של המשטרה החשאית הבריטית שוכנים לצד גלריית ה'טייט' הישנה ומולם במבנה פומפוזי שוכן מטה הריגול הנגדי.
    גם הפנטגון לא נמצא בנברסקה אלא בוושינגטון.

    מכאן ניתן להבין שמיקומה של הקרייה במרכז תל-אביב היא ההוכחה לכך שבירתה האמיתי של מדינת ישראל היא תל-אביב ולא ירושלים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: