בין כסית לקפה דיצה

 

בליל שישי שעבר יצא לי לעבור רגלי את רחוב דיזנגוף, מקצהו הצפוני ועד הכיכר. עברתי ליד המקום שבו ניצב פעם קפה כסית. בסוף 2004 פתחו שם שני יזמים בית קפה והכריזו כי לא יהיה בו זכר לכסית המיתולוגי. לא שם המקום, לא תמונה, כלום. כעבור חודשיים קיבלתי הזמנה, כעיתונאי, להצטרף לשרידי הבוהמה, לטקס של קריאת אגף במקום על-שם כסית.  אולי הבינו שם שכאשר העסקים בדיזנגוף נמצאים בשפל, דמי שכירות למ"ר הרי ירדו שם פלאים, כדאי להיאחז בלוגו המנצח של פעם.
היה ערב נחמד, כמה סלבריטאים קשישים שמחו להיפגש, רותי אלמנתו של משה'לה איש כסית דיברה בהתרגשות, גזרו סרט, המארגנים אכן קבעו קיר כבוד ועליו תצלומים, זרקו קונפטי, הרימו כוסיות, וחלק מהאורחים אפילו ישב בחוץ, ובקור של ינואר, אנשים שעברו שם הסבו ראש כלא מאמינים, כי ראו פתאום את ג'וזי מהחלונות הגבוהים והחברה הפריקים מהעין השלישית, יושבים שם עם קונפטי על הכתפיים, רגע קסום מאגדה תל-אביבית.

ולמה אני מאריך בכל אלה? משום שבעוברי שם בליל שישי האחרון, לא קיר ולא תמונה ולא בטיח. הורידו הכל. כמו סיפור העצים שסאלח שבתי שתל בשביל התורמים, וגרוע מזה. גררו את ותיקי כסית יענו לעשות להם כבוד, קיבלו כותרת, כי איזה עיתון יפספס את הרגע, ומתישהו, אולי אפילו בלי כוונת זדון, אולי גילוי שטעו וכסית לא שם מושך, הם חזרו וקברו את זכרם של התיישים האלה, אלתרמן ורובינא וחצקל, וכל שולחנות הרשעים לדורותיהם.

האמת, שהדיכאון תפס אותי עוד בחלק הצפוני של הרחוב. עברתי ליד כמה וכמה מקומות שהיו, ואינם. וזה לא שאני בא להגיר דמעות. ברור לי שמקומות משתנים, ואין מה לשמור על כסית ועל רוול ולא על פינתי ולא על קליפורניה, רק בגלל שישבו שם אלתרמן ושלונסקי, ואייבי נתן היה הראשון שמכר שם המבורגרים לנייטיבס. נכון, לא צריך לשמר את כולם. אבל תודו שיש משהו עקום בסגירת מקומות ישנים ופתיחת מקומות חדשים עם שמות ארכאיים במתכוון כמו גינזבורג, מאיר, נוח, הכאילו-ישן, הכמו-פעם, שמחליף את הישן והפעם האותנטי.

הסיבוב שלי בדיזנגוף הסתיים סמוך לכיכר, בבאר בוקובסקי, כך נקרא מזה חודשיים המקום בו היה קפה דיצה. בטיים-אאוט קראתי שזה באר שכונתי. עמדתי מול המקום, קיר אטום, צבוע אפור או שחור, וליד הפתח ישב איש ביטחון. מכל המקומות שעברתי באותו לילה, זה סימל את השינוי המהותי. לא עוד הזגוגיות המאפשרות לך להביט פנימה, להיכנס אם אתה מזהה מישהו מוכר, או סתם להזין את עיניך ולהמשיך הלאה. מקום שבו ישבו אמנים ושחקנים ולכאורה, אם תיאטרון בית לסין החליף את הקאמרי, עדיין זה הקהל שימשיך לעבור שם. אבל לא. החליפו את כל מחזור הדם ושנתוני היושבים במקום והשקפת העולם. מקום אטום, מבוצר, ומה שם בדיוק 'שכונתי', אם אני זוכר את הפירוש החם והמזמין של המילה, לא ברור לי. איש הביטחון העריך אותי במבטו, יצור לא מזיק שכמותי, ואני ויתרתי גם על הכניסה לרגע, כי 'ישבתי פה פעם ואני רק רוצה להציץ'.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נופלת מגרייס  On יולי 31, 2005 at 3:43 pm

    אין שום דבר ברור בחוסר מציאת טעם בשימור מקומות כמו הכסית.

    זה רק מראה משהו על האופי של מדינת האבל וכמה הגיון היא מוצאת בהצבת טנקים בכל חור, אבל פינה לזכר משורריה הגדולים ותקופת השירה הגדולה שלה, היא לא משמרת בזכרון הקולקטיבי שלה

    למה?
    אולי כי אנחנו עדיין מדינת בטחון ולא מדינת תרבות.
    אולי כי תרבות לא מכניסה כסף כמו שדם יהודי מכניס.
    והרי דם יהודי בעולם השירה ניגר רק פנימה אל תוך הגוף. ואת זה העין הקלה לא רואה. ולכן אין שום רייטינג.

    גם אם זה כבר קרה, אסור לשכוח את המקום ואת האנשים ואת היצירות שלהם, גם ברמה הכי פיזית, של הבלטה שעליה דרכה רובינא.

    זו לא שדירת הכוכבים שמבקש אדם בתל אביב לראות.
    זה רק זכרון לא-מדיני בצהרי היום, לשם שינוי.

  • אורי ב.  On יולי 31, 2005 at 4:54 pm

    רק מחדד את ההבדל המהותי בין העבר והרטרו.
    הרטרו, לא רק שאין לו קשר לעבר, אפילו לנוסטלגיה כבר כמעט ואין לו קשר.

    הוא לא איך שמישהו היה רוצה באמת שהעבר יראה, או זוכר את העבר, או צובע אותו בורוד.

    הוא תופעה קפיטליסטית למהדרין שקובעת מה כדאי לקחת מהעבר ואיך כדאי לבנות אותו מחדש להשגת מטרות. חומריות לרב.

    זה קולוניאליזם של העבר.

  • הצועד בנעליו  On אוגוסט 1, 2005 at 9:51 am

    למשורריה הדגולים ולפינת זכרון אמיתית בשבילם.
    כי הם לא שלה, בעצם.
    מדינת לימור לבנת והרשע הקפיטליסטי
    והפסיכופתיזם הבטחוני והכללי
    מוטב שתהיה עם הסמלים שהיא מתאימה להם
    ולא תתפנק בסמלים שאין לה שום קשר אליהם.

    עבר זמן ההתייפייפות.

  • אכן..  On אוקטובר 9, 2005 at 3:28 pm

    דיזינגוף באמת מעביר מערבולת רגשות כשעוברים שם. הטעם של פעם לא נמצא שם יותר.
    גם כן.. את הכיכר פירקו בשביל מזרקת אגם שאפילו לא עובדת. פעם היה טוב יותר, בלי בנינים ענקיים ועשן ומכוניות…
    זאת הבעיה, לא יודעים לשמור פה על כלום. אין תרבות.

  • דיצה  On נובמבר 30, 2008 at 1:49 am

    איזה קטע ,משועממת לגמרי ב2 בלילה, ולא בא לי לישון, עדיין,הקשתי את שמי הנדיר ולחצתי חפש סתם בשביל השעשוע YOU ,פלאי פלאים מכירים ת'שם הזה ו…יש (היה) אפילו בית קפה כזה חיחיחי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: