אני חובק ספר

 

 

חברות וחברים, הספר עליו טרחתי ויגעתי, מקרינים כוח – בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים, יצא היום לאוויר העולם. שבוע טוב לכולם.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קורינה  ביום מרץ 31, 2006 בשעה 1:11 am

    נושא מקורי, ואם איני טועה – זוכה לאור לראשונה.
    ודאי יחובק.

  • רינת  ביום מרץ 31, 2006 בשעה 2:01 am

    רצה לקרוא!

  • בועז כהן  ביום מרץ 31, 2006 בשעה 4:32 am

    עוד תוספת חשובה למדף (הקצר מדי) של ספרות קולנוע בעברית.

  • רוני  ביום מרץ 31, 2006 בשעה 6:38 am

    קומפלקס של עשרה בתי קולנוע עם "שדרת כוכבים" (!) שמיכל ינאי תבוא להטביע בה את ידיה (!!!) וחשבתי לי שאולי אני אבנה אולם ואעשה קולנוע אמיתי, קולנוע שיש בו סרט אחד שרץ לפעמים שלושה שבועות וכולם באים…
    ואז הבנתי שאין לזה מודל כלכלי וחבל על האנרגיה. נעצום את העיניים כשנעבור בשדרת הכוכבים ונלך לראות סרט במפעל.
    בקיצור, נפלת עלי בזמן עם זה. הספר נשמע מרתק, ואשמח לקרוא אותו. שיהיה המון בהצלחה.

  • אורי פז  ביום מרץ 31, 2006 בשעה 10:44 am

    כמנוי רסלינג, קיבלתי מהם הודעה על הוצאת הספר שלך לפני שבועיים, כנהוג.

    שא ברכה, דוד!

  • אודי שרבני  ביום מרץ 31, 2006 בשעה 12:38 pm

    מברוק

  • דרור פויר  ביום מרץ 31, 2006 בשעה 1:34 pm

    שיהיה בשעה טובה

  • טלי  ביום מרץ 31, 2006 בשעה 2:08 pm

    כל הכבוד
    מקווה לקרוא בקרוב

  • -----',-----{[סֵגאַן  ביום מרץ 31, 2006 בשעה 2:54 pm

    בהצלחה!

  • נגה  ביום מרץ 31, 2006 בשעה 3:31 pm

    נשמע מרתק ומעורר מחשבה. ומעורר געגועים.
    מזל טוב ובהצלחה.

  • לאה  ביום מרץ 31, 2006 בשעה 7:49 pm

    תן לתחושה הנפלאה של מגע הנייר החם ללוות אותך ימים רבים.
    עד הספר הבא עליך לטובה!

  • שפי  ביום אפריל 16, 2006 בשעה 8:31 pm

    האם שמך האמיתי הוא פנינה רוזנבלום.

  • אלון רוזנבלום  ביום אפריל 18, 2006 בשעה 10:37 am

    מר שליט היקר…באמת יקר. כל מה שיש לי לומר זה תודה רבה על הספר הזה. אני קורא אותו בשקיקה ומבין הרבה יותר על עצמי ובעיקר על המשפחה שלי. סבא שלי, יעקב רוזנבלום, בנה את בית הקולנוע הראשון ברמת גן "אורדע" ואת שנותי הראשונות ביליתי שם. לצערי הייתי עד להדרדרות אותה אתה מתאר בספרך המרתק.

    יש לי עשרות זכרונות נעימים מבית הקולנוע, עם המקרין הרוסי, זלמן, שהיה שם למעלה מעשרים שנה, השעות הארוכות שהעברתי בתא ההקרנה, הפעם הראשונה שראיתי את "טריניטי ובמבינו", הפעם הראשונה שבה ראיתי קובריק (לצערי בגיל צעיר מידי), הסרטים הראשונים, החוויות, הזכות שהיתה לי לבחור כל שנה ביום ההולדת שלי את הסרט שיוקרן במשך שבוע שלם בבית הקולנוע. (טוב אני מפסיק לפני שאני פורץ בבכי 🙂

    בתחילת שנות התשעים היה בית הקולנוע שלנו אחד מבתי הקולנוע המשפחתיים האחרונים שסרב להיכנע לדרישות הרשתות הגדולות ונאלץ להיסגר. מאוחר יותר הוא הפך לבנק והיום עומד על תילו בניין ריק מתוכן.

    הספר שלך הוא חשוב, מרתק ומתאר לדעתי תופעה שלא רק קשורה לארצנו אלא גם לעולם כולו.

    ואני דווקא כן בעד לפתוח איזה קולנוע משפחתי קטען עם מסך גדול, כזה שיקרין סרט כמה וכמה שבועות.

    עוד יש פה ושם כאלה, כמו קולנוע "כוכב" ברמת השרון שמצליח לשמר את הטעם של פעם עם כיסאות מעץ ובלי דולבי סטריאו וסרט (איכותי) ברוב הפעמים שמוקרן שלושה וארבעה שבועות. אולם כזה שמגיעים אליו והסדרן מוכר לך את הכרטיס ואחר כך רץ לדלת לקרוע את הביקורת ומכוון אותך לקומקום הקפה שעומד כדי שתוכל להכין לעצמך קפה או תה לפני ההקרנה (אז אני קצת מגזים – הסדרן שמוכר בקופה לא קורע את הביקורת אבל קומקום הקפה עדיין שם).

    עדיין לא סיימתי את הספר…אבל מתקרב לסיומו…חבל שלא תוכל לכתוב ספר המשך…"נקמתו של בית הקולנוע המשפחתי" בו אתה מתאר את חזרתם של המקומות הקסומים הללו.

  • דוד שליט  ביום אפריל 19, 2006 בשעה 7:57 pm

    גם אם מאוחרת מעט, לכל אחי ואחיותי באתר, ולכל האחרים. כל מילת עידוד חשובה לי בימים אלה שהספר יוצא לאור ולמשפט הקוראים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: