אני חובק ספר

 

 

חברות וחברים, הספר עליו טרחתי ויגעתי, מקרינים כוח – בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים, יצא היום לאוויר העולם. שבוע טוב לכולם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קורינה  On מרץ 31, 2006 at 1:11 am

    נושא מקורי, ואם איני טועה – זוכה לאור לראשונה.
    ודאי יחובק.

  • רינת  On מרץ 31, 2006 at 2:01 am

    רצה לקרוא!

  • בועז כהן  On מרץ 31, 2006 at 4:32 am

    עוד תוספת חשובה למדף (הקצר מדי) של ספרות קולנוע בעברית.

  • רוני  On מרץ 31, 2006 at 6:38 am

    קומפלקס של עשרה בתי קולנוע עם "שדרת כוכבים" (!) שמיכל ינאי תבוא להטביע בה את ידיה (!!!) וחשבתי לי שאולי אני אבנה אולם ואעשה קולנוע אמיתי, קולנוע שיש בו סרט אחד שרץ לפעמים שלושה שבועות וכולם באים…
    ואז הבנתי שאין לזה מודל כלכלי וחבל על האנרגיה. נעצום את העיניים כשנעבור בשדרת הכוכבים ונלך לראות סרט במפעל.
    בקיצור, נפלת עלי בזמן עם זה. הספר נשמע מרתק, ואשמח לקרוא אותו. שיהיה המון בהצלחה.

  • אורי פז  On מרץ 31, 2006 at 10:44 am

    כמנוי רסלינג, קיבלתי מהם הודעה על הוצאת הספר שלך לפני שבועיים, כנהוג.

    שא ברכה, דוד!

  • אודי שרבני  On מרץ 31, 2006 at 12:38 pm

    מברוק

  • דרור פויר  On מרץ 31, 2006 at 1:34 pm

    שיהיה בשעה טובה

  • טלי  On מרץ 31, 2006 at 2:08 pm

    כל הכבוד
    מקווה לקרוא בקרוב

  • -----',-----{[סֵגאַן  On מרץ 31, 2006 at 2:54 pm

    בהצלחה!

  • נגה  On מרץ 31, 2006 at 3:31 pm

    נשמע מרתק ומעורר מחשבה. ומעורר געגועים.
    מזל טוב ובהצלחה.

  • לאה  On מרץ 31, 2006 at 7:49 pm

    תן לתחושה הנפלאה של מגע הנייר החם ללוות אותך ימים רבים.
    עד הספר הבא עליך לטובה!

  • שפי  On אפריל 16, 2006 at 8:31 pm

    האם שמך האמיתי הוא פנינה רוזנבלום.

  • אלון רוזנבלום  On אפריל 18, 2006 at 10:37 am

    מר שליט היקר…באמת יקר. כל מה שיש לי לומר זה תודה רבה על הספר הזה. אני קורא אותו בשקיקה ומבין הרבה יותר על עצמי ובעיקר על המשפחה שלי. סבא שלי, יעקב רוזנבלום, בנה את בית הקולנוע הראשון ברמת גן "אורדע" ואת שנותי הראשונות ביליתי שם. לצערי הייתי עד להדרדרות אותה אתה מתאר בספרך המרתק.

    יש לי עשרות זכרונות נעימים מבית הקולנוע, עם המקרין הרוסי, זלמן, שהיה שם למעלה מעשרים שנה, השעות הארוכות שהעברתי בתא ההקרנה, הפעם הראשונה שראיתי את "טריניטי ובמבינו", הפעם הראשונה שבה ראיתי קובריק (לצערי בגיל צעיר מידי), הסרטים הראשונים, החוויות, הזכות שהיתה לי לבחור כל שנה ביום ההולדת שלי את הסרט שיוקרן במשך שבוע שלם בבית הקולנוע. (טוב אני מפסיק לפני שאני פורץ בבכי 🙂

    בתחילת שנות התשעים היה בית הקולנוע שלנו אחד מבתי הקולנוע המשפחתיים האחרונים שסרב להיכנע לדרישות הרשתות הגדולות ונאלץ להיסגר. מאוחר יותר הוא הפך לבנק והיום עומד על תילו בניין ריק מתוכן.

    הספר שלך הוא חשוב, מרתק ומתאר לדעתי תופעה שלא רק קשורה לארצנו אלא גם לעולם כולו.

    ואני דווקא כן בעד לפתוח איזה קולנוע משפחתי קטען עם מסך גדול, כזה שיקרין סרט כמה וכמה שבועות.

    עוד יש פה ושם כאלה, כמו קולנוע "כוכב" ברמת השרון שמצליח לשמר את הטעם של פעם עם כיסאות מעץ ובלי דולבי סטריאו וסרט (איכותי) ברוב הפעמים שמוקרן שלושה וארבעה שבועות. אולם כזה שמגיעים אליו והסדרן מוכר לך את הכרטיס ואחר כך רץ לדלת לקרוע את הביקורת ומכוון אותך לקומקום הקפה שעומד כדי שתוכל להכין לעצמך קפה או תה לפני ההקרנה (אז אני קצת מגזים – הסדרן שמוכר בקופה לא קורע את הביקורת אבל קומקום הקפה עדיין שם).

    עדיין לא סיימתי את הספר…אבל מתקרב לסיומו…חבל שלא תוכל לכתוב ספר המשך…"נקמתו של בית הקולנוע המשפחתי" בו אתה מתאר את חזרתם של המקומות הקסומים הללו.

  • דוד שליט  On אפריל 19, 2006 at 7:57 pm

    גם אם מאוחרת מעט, לכל אחי ואחיותי באתר, ולכל האחרים. כל מילת עידוד חשובה לי בימים אלה שהספר יוצא לאור ולמשפט הקוראים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: