לקנות ספרי קולנוע בלונדון

 
 

בדרך חזרה מסקוטלנד לפני מספר שבועות, עצרתי לחצי יום בלונדון. האמת שיכולתי להמשיך בטיסה ישירה אבל אמרתי נלך לראות כמה חנויות ספרים. כבר ברכבת מהית'רו למרכז העיר קיללתי את עצמי, מה אתה צריך את הבהילות הסטודנטיאלית הזאת. גם לא היה די זמן להיזכר בחנויות הקטנות של המשומשים והנדירים והגעתי מהר מאוד לצ'ארינג קרוס רואד, הריכוז הגדול של חנויות הספרים.  ברגע שראיתי את שלטי החנויות מתכתבים זה עם זה, קורצים לי כמו מוכרות הפלאפל משוק בצלאל של פעם, בוא חמוד, רק תטעם קציצה, ידעתי שעשיתי נכון, שהגיחה לעיר ולחנויות הספרים שלה היא ריגוש שלא ניתן למדידה מול זמן ועייפות ומחויבויות. ופתאום חשבתי על זה שתל-אביב אין לה את זה, את הרצועה הזאת של חנויות ספרים, שמאפשרת לעבור מצד אחד של הרחוב לשני, להיכנס ולצאת, לעלות ולרדת, הנה, עוד דבר שאין לנו, העלייה המבטיחה לקומה שנייה ושלישית בחנות הספרים.
והכי הכי חסר לי בחנויות הספרים שבארצנו זה את ספרי הקולנוע. ובעיקר, לא מסתיר, אני אוהב את הסיילים של ספרי הקולנוע. עסק יקר ספרי קולנוע, כמו כל ספרות מקצועית (עו"דים ירכשו ספר של כבודו השופט ברק, גם במאות שקלים), ובארצנו לעולם לא תשיגו ספר קולנוע באנגלית במחיר זול. ואני לא מתכוון לספר משומש, אלא לספר חדש. ספר שיצא לפני שנה, מקסימום שנתיים, ונמכר כעת בחצי ובשליש ואפילו ברבע מחיר. כיף לקנות ספרים כאלה על האחים כהן ועל ג'ון פורד ועל אובדנו של הסרט הבריטי, או סתם למשש אותם ולהחליט שלא, לא צריך, מה שיש לי בבית מספיק, אבל היה כיף להכיר.
עמדתי מול ספרי הקולנוע, ובלונדון מדובר במדפים על גבי מדפים, כפי שניתן לראות בצילומים כאן, ולא אותו "מדף ספרי קולנוע" שכל כותבי הביקורות המקומיים מברכים (או מכסחים) בפטרונות בשמו על כל ספר-קולנוע שיוצא אצלנו לשוק. ובעודי מביט כך בשפע הספרים נעצבתי בשל נחשלותו של המדיום. הנטייה הזאת להוציא ספרים המכילים את רשימות "1000 הסרטים שאי-אפשר בלעדיהם", "המיטב של הוליווד", "הזוגות האהובים עליכם", אינסוף צורות אריזה למוצרי הסרטים. קשה לחשוב על אמנות אחרת, בין אם זה ציור או תיאטרון, שמנמיכה את עצמה כך לחבילת שיווק. אחד הספרים הנלעגים ביותר שראיתי היה  Fade to Black, ביטוי שהפך כבר לקלישאה, וכאן הוא שימש את רשימת הא"ב של המתים. כי למה להוציא אנציקלופדיה "רגילה" של כל השמות הראויים אם אפשר להוציא אנציקלופדיה רק של המתים?
אבל די לעצב וליגון, הנקרופיליה והניים-דרופינג הם נגררת בלתי נמנעת של עולם הסרטים. ומי שמתעניין בהם, ימצא את מבוקשו באלבום חדש Idols & Believers , שמציג בנוסח ספרי "הוליווד בבילון" של קנת' אנגר, את כל המראות שהוליווד וקאן ושאר השווקים, מטאטאים מתחת לשטיח האדום. דפדפתי בו להנאתי, וגם בתותח הענק של אנדי וורהול, המיועד לכל אוהב קינק, קולנועי ואחר.

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז  On מאי 16, 2006 at 4:22 pm

    באופן כללי ובסיסי בתל אביב (ובישראל רבתי) אין נחת מחנויות הספרים. אין עומק מדף. אין עושר. אין מגוון.

    אני תמיד אעדיף חנויות קטנות ופרטיות כמו "תולעת ספרים" על פני מפלצות הקניונים המונופוליסטיות, אבל לעולם אתגעגע לרחוב חנויות הספרים בלונדון, צ'רינג קרוס, עם החנויות הייחודיות לנושאים ספציפיים.

    זו הפריבילגיה התרבותית שיש לתושבי כרך כמו לונדון. או אדינבורו. או פריז. או ניו יורק.

    אין לנו את זה. נותר רק להתגעגע (ולהזמין ספרים שווים באינטרנט).

  • רינה מור  On מאי 17, 2006 at 11:11 am

    הייתי שם
    אין דבר מדהים בלונדון מחנויות הספרים
    אפשר לבלות שם 3 שעות בלי לשים לב

  • רינה מור  On מאי 17, 2006 at 11:11 am

    הייתי שם
    אין דבר מדהים בלונדון מחנויות הספרים
    אפשר לבלות שם 3 שעות בלי לשים לב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: