ישו, המצלמה הדיגיטלית ולוח המודעות התל-אביבי

 

מתוך עיון בעמודי החדשות במגזין "פירמה" של העיתון "גלובס", הבנתי שאני ממש בטרנד. הישראלים התחילו להגיד ג'יזס.  ג'יזס קרייסט, קרייסט אולמייטי, ונגזרותיהם. לרגע נמלאתי נחת. לא רק אני מתאמץ ללמוד את "חבל על הזמן" במשמעותו החדשה, אלא בני התשחורת יישרו אתי קו. מניין להם ג'יזס זה ומדוע רק עכשיו? נושא ששווה בדיקה.
אני למדתי את דבר ישו ברחובות ניו-יורק לפני שנים. השמעתי 'ג'יזס' אחד שכזה בבית קרובים (דומני שזה היה בארוחת ליל חג), ומבט הזוועה בעיניהם הבהיר לי את האיוולת שבשימוש בביטוי שכזה בפי יהודים. למען האמת, לא הצלחתי לנער אותו מעלי. בגיל מסוים, ג'יזס הולך טוב עם כל קריאה והדגשה ודבר קללה. רק כעת, כשהפכנו כאן לערב-רב של מנשקי מזוזות, נוקשים בעץ ואומרי ג'יזס, אני מבין את הזוועה ההיא שבעיני מארחיי האמריקאים.
 
טרנד נוסף ב"פירמה", לצלם את עצמך במצלמה הדיגיטלית, וגם כאן אני ממש בעניינים. על-פי העיתון, יותר ויותר אנשים מצלמים עצמם בדיגיטלית, בטיולים וסתם ברחוב, לא עוד פונים לזרים שיצלמו אותם. מניסיוני, צילום-עצמי במרחק זרוע שלוחה מגופכם, לא עושה פריים טוב. אני הייתי ממליץ דווקא על צילומים מבעד למראה. הפריים מבוקר, ובעזרת שימוש נבון בזום אפשר לבטל גם את נוכחות המצלמה.
עוד בעניין הטרנד הדיגיטלי, לאחרונה אני מוותר על צילומי מסמכים וכמוני רבים אחרים בספריות ציבוריות, כולנו כמו סוכני ריגול בסרטי המלחמה הקרה, עומדים ומצלמים דפים מספרים ומעלים אותם למסך הביתי.
 
טרנד נוסף, לא מפירמה, אלא הישר מרחובות תל-אביב. לוח המודעות המעוגל והישן, שפעם עמדנו מולו ועל-פיו בחרנו לאיזה סרט ללכת, מת ונעלם. זה לא חדש. ירשה אותו הדמוקרטיזציה של הלוחות המאולתרים, חלקם מתגרים ומגרים וחלקם סתם מכוערים. והנה, הלוח הישן והעגול מבקש להיוולד מחדש עם המודעה הבודדת. כמעט תמיד זו מודעת סרט או מודעת הצגה. לא יודע למה זה מפריע לי, אולי ההשתלטות של המודעה הבודדת, אולי זה הדיסוננס בין הגודל ואיכות המוצר שהיא משווקת, אולי סתם כי זה לא כמו הלוח של פעם. 

 

 

תקריב של מודעות בתי הקולנוע בלוח ישן. מדובר בקולאז' סרטים מתקופות שונות כפי שקלטתי בצילום (לא דיגיטלי) בסוף שנות ה-90'. האפקט הגיאולוגי נוצר כתוצאה מניסור-קילוף של המודעות, שהעירייה נהגה לבצע אחת לכמה שנים.

 

תצלום מרוחק, מזווית אחרת, של אותו לוח, בן-יהודה שטראסה.

 

 

היום, לוח המודעה הבודדת.

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • mika  On מאי 24, 2006 at 6:11 am

    מוכר (עוד נשארו כמה, כפי שאתה לבטח יודע).
    היום הפרסומות הן חלק בלתי נפרד מהנוף שלנו וזה עניין גרוע הרבה יותר. אין בנמצא 100 מטר עירוני ללא פרסום כלשהוא, וגם בשטח הפתוח לכאורה, כשיוצאים מהעיר, הפרסום גם זה ה"מאושר" וגם זה הלא, לא משאיר לעין שטח ירוק/צהוב שלא כולל אותו. אנחנו בעצם, חיים על לוח מודעות אחד גדול ואולי הלוח מודעות הוא שקיים ואנחנו בעצם, משניים לו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: