המלחמה כסרט המשך

 

המלחמה בצפון היא סרט המשך. וכמו רוב סרטי המשך, היא לא מבטיחה טובות. למרבה הצער, מלחמות זוכות אצלנו לאהדת הקהל. הן מוכיחות את עליונותנו המוסרית והטכנולוגית, העם צודק, מאוחד ונחוש.  יש כמה מוכיחים בשער, אבל כמו במקרה של מבקרי קולנוע שמזהירים מפני סרטי ענק מפלצתיים שמולידים סרטי המשך, ההמונים לא מקשיבים להם. וגם המבקרים, עם הזמן, לומדים להרכין ראש ואף למצוא נקודות זכות במפגני הראווה הריקים הללו.

ראשי ממשלה בישראל הם כמו שחקנים שנבחרו לשחק את ג'ימס בונד בסרט מהסדרה. בתחילה הם נראים לא משהו, לא מוצלחים כמו שון קונרי, האב המייסד של הסדרה, אבל לאט לאט אנחנו לומדים לקבל ולחבב אותם. הפיצוצים והמרדפים ויחסי הציבור של הסדרה מסנוורים אותנו, כמו שהפירוטכניקה של מלחמות ישראל והמניפולציה של מנגנוני ההסברה הביאו לשיאם את מידת הפופולריות של כל ראשי הממשלה הישראלים מאז ומעולם. "אפשר לעשות פעולות כמו בסרטי ג'ימס בונד, בים בם",  נזף רה"מ אולמרט בשרים כמה ימים לפני שפרצה המלחמה בצפון, ובעצם גילה לנו במין ספוילר שכזה את המשך הסרט. עברו כמה ימי מלחמה, והנה הכל משבחים אותו ומתפעלים כיצד זה האזרח אולמרט – לא אחד שחלמנו שייכנס לנעליו של בונד-שרון – עשה את זה.

נדמה שסרט ההמשך שמגדיר את מצבנו הוא "הנוסע השמיני", אותה סדרה שהחלה בשנת 1979, קצת אחרי מבצע הפלישה הראשון שלנו ללבנון. גם גיבורי הסדרה ההיא יצאו לאזור זר, ושם נשתל בהם זרע המפלצת ולאחר תקופת קינון קצרה בגופו של אחד מהם, פרץ החוצה. גם אנחנו וגם גיבורי הסרט נמלטנו מהמפלצת פעם אחת. ואז חזרנו לסרט ההמשך, שנתארך 18 שנה, והנה חיידק "הנוסע השמיני" שב ותקף אותנו. אז שוב יצאנו למלחמה, וכמו בסרטי המשך, זה יותר אקשן ויותר פירוטכניקה, ובעיקר שיווק אגרסיבי מתמיד.

קראתי שסטיבן ספילברג מתכנן את "פארק היורה 4". על האפוס האווילי והמתמשך הזה כתב פעם מבקר אמריקאי אחד שיבוא יום וסרטי הקולנוע ייעלמו מעל פני האדמה, וחוקרי העתיד שישוטטו בין ההריסות והשיירים, יגלו שהסרטים, כמו הדינוזאורים, ואני אוסיף כמו המלחמות שלנו, היו גדולות מדי וכבדות מדי לאורגניזם שהיה צריך לשאת אותן. 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שפי  On יולי 24, 2006 at 12:17 pm

    בימים האחרונים יש לי כל הזמן בראש שמה שהיה ומה שיהיה צריך לעשות עם לבנון זה להחזיק בביירות ג'יימס בונדים, שגם ירגלו וגם יממקדו פה ושם. הלוקיישן הוא אידיאלי, ואם ההישגים יהיו קלושים אז אפשר יהיה למנות את ברבש ליו"ר הקרן למלחמה בטרור, או איך שקוראים לזה.

  • שפי  On יולי 24, 2006 at 1:04 pm

    למרות יפי הבלורית והתואר של הגבר הישראלי, זה בדיוק מה שחסר לו, הג'יימס-בונדיות, הארוטיקה של המלחמה הקרה, של מאזן האימה. בשונה מאירופה המדינה הזאת קמה רק אחרי מלחמת העולם השניה, ומן הסתם עליה להשלים חוויות בז'אנר הבליץ.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: