מתי סרט קלאסי הופך להיות מיושן?

 

לפני כמה ימים אמרתי לילדיי שדבוקים לכל הסדרות ולאוסף המצוירים שלהם, אני רוצה להראות לכם סרט. שלפתי את ‘איזה חיים נפלאים’ של פרנק קאפרה, סרט שאני וכמעט כל אוהב קולנוע, נכנס להתרגשות עצומה בגינו. שמתי אותו והתיישבנו יחד בסלון. ילדיי כבר התרגשו אתי בעבר מסרטי מיין סטרים כאלה ואחרים, והיה לי יסוד סביר להניח שהם יהנו גם מהסרט הזה.

בקטע של המלאך שמתייצב בשמיים כדי לקהל הוראות, זה אפילו הדהד סרטי פנטזיה של ימינו, ורעיון האקספוזיציה של חיי הגיבור באמצעות הקול האלוהי החזיק אותם ואותי יפה, ואז התחיל סיפור סמול טאון אמריקה להיבנות, ואני עצמי הרגשתי מוטרח קלות, וילדיי, מפני כבודו של אבא, נשארו לצידי, עד לרגע ששאלתי, נו, מה אתם אומרים, ושניהם (טוב, לא חוכמה, הם תאומים) פנו אליי סימולטנית, ושאלו, כמה זמן הסרט.

כמו בעל סטודיו עם זכות לפיינל קאט שחררתי אותם לחדרם ועצרתי את הסרט. מה שמשאיר אותי עם התהייה מתי סרט אהוב כמו זה, שלנוכח שנת ייצורו, 1946, בוודאי יזכה בכריסמס הקרוב לאיזה די.וי.די חגיגי ותוספות כאלה ואחרות, מפסיק לעשות לנו את זה. והאם ומתי המבקרים בוחנים מחדש את ארבעת הכוכבים שהם דופקים לסרטים הקלאסיים, והאם ישללו אי פעם כוכבים או שאלה יישארו כמו כתובת על מצבה של סרט שאיש כבר לא מסוגל לראות?

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז כהן  On אוגוסט 30, 2006 at 12:41 pm

    אני מניח שמדי 10 שנים שחולפות, מבקר רציני אמור לבדוק את סט האהבות שלו בראי הזמן.

    הזמן לא עושה טוב להרבה מאוד יצירות.

    אישית, אני יכול להעיד על עצמי, 90% מהסרטים שנוצרו לפני 1960 לא מצליחים להחזיק אותי בעיניים פקוחות…

    גם סרטים שאהבתי מאוד פעם, נראים לי איטיים, מזוייפים, פטפטניים.

    זה חבל שככה נשברים לנו חלומות נעורינו, אבל מה לעשות? קלאסיקה נדרשת להיות קלאסיקה, והיא אמורה להיבחן מדי פעם מחדש.

    ("האדם השלישי", למשל, עדיין עובד. גם "גונבי האופניים". גם צ'פלין. אבל קפרה? לא ממש.. גם הסרטים של ארול פלין נראים די מגוחכים, צריכים להודות, ודגלס פיירבנקס, ו"מרכבת הדואר", ו"אמריקאי בפאריז", והמון המון אחרים…)

  • אורה לב-רון  On אוגוסט 30, 2006 at 12:57 pm

    הסיבות שסרט (או ספר) מפעימים אותנו בתקופת הופעתם שונה מהסיבות שהוא מפעים לאורך זמן. גם אנחנו שונים, אגב. בכ"א, מה שעובר את מסננת הזמן אפשר לדעת רק לאחר הפעלת המסננת הזו, כלומר בחלוף הזמן. זה כמו שטולסטוי לא קיבל נובל, למרות שעוד חי, וקיבל מישהו שאת שמו אינני זוכרת. ויש גם יצירות ש"מתגלות מחדש" בזמן מתאים, ושוב שוקעות בזמן לא מתאים.זו אחת מהגדרות הזמן, הדינמיות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: