ירון גולן, גיבור תרבות

 

לרגע קיוויתי שהידיעה על מותו בטעות יסודה. אבל טלפון לחבר משותף אימת את הרע מכל, ירון גולן נפטר היום, בן 58 בלבד. לומר שירון גולן היה מו"ל? הוא היה זה והרבה יותר. איזה מו"ל אתם מכירים שיסכים להוציא את ספרכם בלי להעביר אתכם שבעה מדורי גיהינום וביזוי ודרישה להשתתף בהפקת הספר, למעט תרומה סמלית, שבתמורתה קיבלתם גם כמה עשרות או מאות עותקים, ועדיין ירון גולן שילם מכיסו את מירב הכסף, וגם נתקע עם מירב הסחורה במחסן שלו? ירון לקח על עצמו מתישהו בשנות ה-80 להיות מצנאט של הספרות והשירה בישראל, לגרום לאלף ספרים להיכתב ולפרוח, וזאת בסיוע איזו קרן או ירושה משפחתית שהועמדה לו.
כך הגיעו אליו עשרות כותבים, ואני ביניהם, עם ספר שירים שכתבתי על הקולנוע. שם הספר היה "מי אני שיגיד אקשן", וזה היה משפט הפתיחה שבו בירך אותי מאז בכל פעם שנפגשנו ברחוב. כן, שכחתי, בניגוד למו"לים של קבלות פנים ופנלים ונסיעות לחו"ל והסתופפויות כאלה ואחרות, עם המו"ל ירון גולן נפגשתם בדרך כלל ברחוב, הולך רגלי, מבית הדפוס, למחסן שלו, לחנויות הספרים ולפגישות בבתי קפה. טרוד משהו, מרחף, ממשיך אתכם איזו שיחה שהחל בה עם מישהו אחר שזה הרגע נפרד ממנו, או המשך שיחה מפגישה קודמת שלכם אתו. כן, עוד מאפיין ייחודי לו, ירון גולן היה מו"ל שנשאר בקשרי חיבה עם כל מי שהוציא אצלו ספר.
מרחף ככל שיהיה, הוא ידע היטב מה הוא עושה, ובעיקר היה חשוב לו לשמור על זרימת הדם של התרבות העברית, לא להפקיר את הגוף החי הזה בידיהן הקפוצות של ההוצאות הממוסדות. היה לו עירוב משונה של האזוטרי, עם הנועז ועם הנשכח. בסריקת בזק אני שולף מהזיכרון את "תיק ספרות" של מנחם בן הזועם, ואת ארבעת יומניה של יונה בחור המעונה, ואת התסריט של "ארוחת הערב שלי עם אנדרה" וכמה ספרים של ההיסטוריון הצבאי המנודה אורי מילשטיין, ועוד ועוד. בקטלוג שלו מ-2006, אני רואה כעת מולי תרגומים של שילר וגתה של יוסף האובן, ומנגד משהו לא-צפוי כמו "המדריך החדש של נגן הרחוב" של דודו ויזר, החלילן המוכר לכל הבאים בשערי דיזנגוף סנטר.
בפגישה אחרונה שלנו, לפני מספר ימים, ושוב במקרה – הוא ישב בחנות הספרים 'ויקרא' בכיכר רבין, וניהל שיחה עם המוכר – ספק רטן באוזניי שיצחק לבנון, כן ההוא, האגדי, בן ה-90, מוציא אתו עוד ספר פתגמים, כאילו הוא ירון אינו יכול לסרב לאיש ובוודאי לו ללבנון. יצאנו את פתח החנות, וירון כהרגלו הזכיר לי שיחה שלנו מפגישה קודמת, מוכיח לי בציטוטים שהוא זוכר אותה לפרטי פרטיה, כאילו הייתי בין אלו שלא לוקחים את כוונותיו ומעשיו ברצינות. פגישת האקראי ההיא שהזכיר לי התרחשה לפני כשנתיים בשולי שוק הפשפשים ביפו. מישהו פרש שמיכה ומכר ספרים, וירון הביט והרים כמה מהם, עד שאמרתי לו 'אתה, עם המחסן המתפוצץ שלך, עזוב, עזוב', ועכשיו החזיר לי ירון, 'רואה? לקחתי אז ספר וביום שישי שעבר פתחתי אותו ו..'
האירוניה היא שבפגישתנו האחרונה אני עצמי לא הייתי בקו הבריאות, שמרתי על ריחוק מסוים מירון וגם לא ממש עקבתי אחר לקח הסיפור אודות הספר שנרכש בפרוטות וכעת מילא את ייעודו. ירון נראה עייף משהו, אבל כמי שעשה מסלול רגלי של קילומטרים רבים עד אותה שעת הצוהריים ובהצטברות של שנים ארוכות, עם תיק בידו או עגלת-מזוודה נגררת מלאה בספרים, זה הרי היה מראהו הטבעי.
רשימות רבי-המכר מעולם 'לא ספרו אותו', הביצה ראתה בו משהו שולי, ובעיניי הוא היה ונשאר גיבור תרבות. בניגוד לתמונות הסיום שבהן הגיבורים דוהרים אל האופק, אני מעדיף לזכור אותו ניצב בעקשנות על מקומו במתחם שבוע הספר, הרחק מחוץ למעגל היהיר של המו"לים הגדולים והממוסדים, כך שנה ועוד שנה, על משמרת ספריו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סיגל אריאל  On ינואר 23, 2007 at 8:28 pm

    משתתפת בצערך. גם אני זכיתי להכיר את גולן בעבר הרחוק, ואכן, אדם נדיר היה בנוף הספרותי.
    שאלה שנובעת מדברים שכתבת בתחילת הקטע: האם בדבריך על שבעה מדורי גיהנום שמו"לים מעבירים כותבים וכן הלאה, התבססת על ידע אישי? האם חווית זאת מול הוצאת רסלינג בתהליך הוצאת "מקרינים כוח"?
    (רקע: כתב יד שלי, בתחום עיוני, מצוי בכמה הוצאות, ביניהן רסלינג)

  • אמירה הס  On ינואר 23, 2007 at 8:56 pm

    זה יפה מאוד מה שכתבת על ירון האיש הנפלא והמרחף הזה. נפלא איך שאתה מעריך את מעשיו. אכן . ראיתי אותו ממש מצנאט גם להרבה אנשים גסי רוח שלא ידעו להעריך בתודה את מעשיו האביריים. הוא היה איש מיוחד . יהי זכרו ברוך.

  • דוד שליט  On ינואר 23, 2007 at 10:05 pm

    סיגל, החוזים המבזים בין מחברים ומו"לים הם נושא מתועד ומוכר. טעמתי ממנו קצת. דווקא ברסלינג קיבלו אותי במאור פנים ובעניין, אבל מייק נו מיסטייקס, מחברים של ספרי עיון בישראל נדרשים "להשתתף", כלומר לממן את הוצאת ספרם, אם בעזרת קרנות או מכספם הפרטי. ירון היה אחר, אפילו חוזה לא חתם איתך.
    לאמירה, אני מתקשה לחשוב על מישהו שלא הכיר לו תודה

  • אריאלה  On ינואר 24, 2007 at 5:54 pm

    נידמה לי שאני יחידה בין מכריו של ירון שלא היה לי שום קשר ספרותי איתו.מלבדזאת שהעריך את יכולת הקריאה שלי. סתם שכנה. סתם אישה שליוותה אותו שנים לפגישות .ארועים או בתי קפה ומסעדות. היכרתי אותו כירון גולן האדם .איש דק אבחנה בעל רגישות ואינטואיציות בלתי רגילות.תמיד מפרגן. תמיד נותן הרגשה של חבר אמיתי ונאמן. לא קולטת עדיין את מותו הפיתאומי. ירון היה חלק מחיי בשנים האחרונות.יחסר לי מאוד

  • נורית טל דורות  On ינואר 25, 2007 at 9:36 pm

    אכן ירון היה אדם צנוע, משכיל, יודע ספרות, לא איש עסקים, שניסה לעשות עסקים על ידי השטתם בענייני רוח.
    צר לי על מותו בלא עת.

  • רינת  On ינואר 26, 2007 at 3:38 pm

    ירון גולן שבר את המחיצה כחלום הנוכחות של
    ההווה המתמשך, כמו האינדיאנית שפרצה מן החלום למציאות, בספור של בורחס,
    הוא הספרות

    רק ההווה נוכח, כאילו אכלתי עוגית מדלין
    אני מדברת עם הזר על ידי-הפסנתרן העפות, בתמונה
    ליד-קיר-הקולנע,[עכשיו, לפני 29 שנה]
    ושנינו חיים באותה המציאות הקינטית
    הדינמית האחת והיחידה
    קלים כמחשבה של המלט
    הווה נוכח תמיד
    כי כך הוא החליט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: