מתי גולן נגד רני רהב

 

במהלך השבוע נאלץ העיתונאי ואיש הרדיו גבי גזית לפרסם התנצלות פומבית, וזאת בעקבות המעידה החובבנית שלו ודבריו נגד היחצ"ן רני רהב. היחצ"ן השיב במודעה מנצחת, ואתמול, השבח לאל, נמצא העיתונאי שישיב לרהב כגמולו. מתי גולן בניגוד לרוב העיתונאים, הוא גם משפטן וגם, תאכלו את הלב, הוזמן לבר-מצווה של בנו של היחצ"ן, מה שעושה את האיגרת שלו למלאכת מחשבת. ולפני שגלובס יסיר אותה מעמוד השער, הריהי לפניכם

 

שלום רני,

קודם כול, גילוי נאות. אני מאוד מחבב אותך, רני רהב. למה? – בעיקר כי אתה טיפוס, ואני אוהב אנשים לא שגרתיים. הם יותר מעניינים מאנשים שחייהם ושמחשבותיהם מתנהלים סביב הבנאליה. אתה מתלבש באופן מיוחד, מדבר בצורה שונה, מתנהג אחרת, אומר מה שאתה חושב.

אלא שלפעמים אתה קצת משתגע, שאמנם זה לא נורא, אבל בכל זאת צריך להעמיד אותך במקומך כשזה חורג מהטעם הטוב ומהשכל הישר. סיפור ה"בר-מצווה" של בנך, הוא דוגמה בולטת ליכולת המרשימה שלך לדבר, מדי פעם, שטויות.

השבוע פרסמת בעיתונות מודעה שבה הודית לכל מי ש"בזכותם הייתה לנו מסיבת בר-מצווה הכי מקסימה ומדהימה". הנה דוגמה לקושי שיש לך לראות דברים באופן אמיתי. "הכי מקסימה ומדהימה"? אולי הכי גדולה, או הכי רבת משתתפים, אבל אולי דווקא מסיבה אינטימית, משפחתית, היא יותר "הכי מקסימה ומדהימה"? דבר כזה לא יכול לעלות על דעתך.

אבל מילא. אתה נוהג לראות כל מה ומי שקשור בך כ"הכי מקסים ומדהים", זה חלק מאישיותך המיוחדת, וזה גם חלק מכוחך, שאתה נותן ללקוחותיך תחושה שהם אצלך הכי נפלאים ונהדרים. והדבר הכי יפה אצלך, שזה לא מישחק, שזה אמיתי, איך אתה אומר? – מהלב.

נחזור למודעה. אתה רוצה להודות לאנשים שעזרו? – עלא כיפאק. אבל אתה לא מסוגל להסתפק בכך, ובסוף המודעה אתה מוסיף: "נ.ב: שימותו כל הקנאים, אמן כן יהי רצון".

אני רוצה לקוות שאתה לא חושד בי שאני מקנא בך. אדרבא, אני חושב שאתה אדם חרוץ באופן יוצא דופן, אינטליגנטי, ושאת ההצלחה שלך הרווחת ביושר. אבל אתה, בהיותך כפי שאתה, אינסטינקטיבית חושב שמי שמותח עליך ביקורת עושה זאת מתוך קנאה. ברור שיש כאלה שמקנאים בך, וזה צריך לגרום לך הנאה שהגעת למצב מעורר קנאה, אבל ישנם גם אחרים.

כפי שאתה יודע (אתה הרי יודע הכול), אני הייתי בין מקבלי ההזמנה לבר-מצווה של בנך. לא באתי. למרות שאני מחבב מאוד אותך ואת רעייתך הנחמדה והמוכשרת הילה (את הבן רועי איני מכיר, כמו כנראה 4,900 מוזמנים שכן באו). אז למה בכל זאת לא באתי? – מכמה סיבות.

האחת, שזו לא הייתה חגיגת בר-מצווה. מה שאתה עשית זו מסיבה עסקית. למעשה, אצלך כל אירוע, משפחתי, אישי, הופך לאירוע עסקי. הכול יחסי-ציבור, גם של הלקוחות, וגם שלך אצל הלקוחות. אני לא בטוח שיש לך חברים קרובים, שאינם עובדים עבורך או אתה עבורם.

הקשר בין הנער בר-המצווה לבין אלפי המוזמנים הוא כמו הקשר בין ארקדי גאידמק לאמא תרזה. הוא לא מכיר אותם, הם לא מכירים אותו. הילד היה בטח מעדיף מסיבה עם חבריו, עם בני משפחה וחברים קרובים, על פני אלפי אנשים זרים, שבאו לא כדי להשתתף בשמחתו, אלא כדי להסתופף בתוך ועם עצמם. וזה בסדר למי שמוכן להפוך את המשפחה והמשפחתיות שלו לאגף השיווק של העסק. אין בעיה. אבל בוא נקרא לדברים בשמם, ולא "בר-מצווה".

אני חושב, שזה יבוא לך כהפתעה. אבל כן, רני, ישנם אנשים שלא אוהבים להסתופף בהמון, ולא חשוב אם מדובר בהמון של אוהדי כדורגל, למשל, או המון של עשירים וידוענים. אנשים שפשוט לא אוהבים המון אדם. זה לא אומר שום דבר לזכותם ובטח לא לחובתם, זה מה שהם. לא קשה להבין, שישנם אנשים שכן אוהבים אירועים המוניים, בעיקר המון של עשירים ויפות, ולא משנה למה, זה מה שהם.

הבעיה שלך, רני, שאתה לא מסוגל להבין שיש אנשים מסוג אחר, כאלה שמוכנים לשלם בשביל לא להיות באירוע כזה. אתה חושב שכולם כמוך וכמו לקוחותיך. כלומר, אנשים שחיים על החליפה והתכשיט, להבדיל מהקוקו והסרפן. ואם הם אינם כמוך, אז הם "מקנאים".

לא צריך להיות קנאי כדי להתקומם על כך שאת האירועים שלך מעטרים עבריינים שהורשעו על מעשים חמורים ומכוערים. אף אחד מהם אינו עבריין קטן או עני. רק העבריינים העשירים זוכים להגיע לאירועים שלך, ואפילו בחגיגת בר-המצווה אתה משתף אותם.

יש אנשים, שחושבים שמשהו משובש בסולם הערכים שלך, רני, בתחום המוסרי-ציבורי. שאתה אולי מעדיף עבריין עשיר, כזה שיכול לשלם את המחיר היקר של שירותיך, על אנשים ישרי-דרך שאינם יכולים להרשות לעצמם לשכור את שירותיך. האם אתה מסוגל להבין שזה יכול לקומם? ולקבל את זה שאתה יוצר אמות-מידה ציבוריות פסולות?

לא צריך להיות קנאי כדי לחוש תסכול למראה מנהיגים, שרים, חברי-כנסת, בעלי תפקידים בכירים בצבא ובמשטרה – מכל מגזרי השלטון – שבאים בהמוניהם לאירועים שלך. האם אתה לא תופס שזה נראה לא טוב? מה יש להם איתך? יש אנשים, שגם אם תכה אותם לא יבינו מה עשה לדוגמה מאיר שמגר באירוע שלך. שמגר הרי לא חבר שלך וככל הידוע גם אינו הסנדק של בנך. אז מה היה לו לחפש שם?

אחרי הכול, כשמגרדים את כל השכבות הנוצצות, רני, אתה יחצ"ן. בהחלט עיסוק מכובד, אבל זהו, לא יותר. אמנם יחצ"ן מוכשר ומצליח, ובכל-זאת רק יחצ"ן. לכן, כשגדולי האומה צועדים בסך אליך, זה מעורר תמיהה, אפילו תחושת עלבון מסוימת. היינו רוצים לראות את מנהיגינו ואת שופטינו עולים לרגל אל זוכה פרס נובל, לדוגמה, אל סופר דגול, אל איש מוסר, למעונו של אדם כמו לובה אליאב בנגב.

אבל במקומות הללו לא רואים אותם, וזה נורא מאכזב ומתסכל. אתה, רני, לא צריך לקחת את זה באופן אישי. אתה לא אשם שהם באים אליך. אתה הרי רק מזמין, והם לא חייבים לקבל את ההזמנה. לכן, לא מדובר בהכרח בקנאה בך, אלא בתסכול ובאכזבה מהם, מאלה שבאים אליך.

העובדה שאתה תולה כמעט הכול בקנאה, ושאינך מעלה בדעתך שהביקורת נגדך, רני, יכולה להיות גם מוצדקת, יכולה ללמד על איזו נקודה רגישה. אולי רגש נחיתות מודחק, שאולי ראוי לאבחן ולטפל בו. כי בסך-הכול, אין כל-כך מה לקנא בך, רני. מה שכל-כך חינני אצלך, זה שלרגע אחד, לשנייה, לא עולה על דעתך, שישנם גם אנשים שאפילו מרחמים עליך, ואולי הם מרובים יותר מהקנאים.

אתה לא מסוגל להבין זאת, כי אתה לא מכיר אנשים כאלה, הם לא אנשים מהמילייה שבו אתה חי ועובד. רואים אותך עושה מאמצים עליונים להיות נחמד אל החזקים והעשירים, טורח להאכיל ולהשקות אותם, והכי גרוע – להשתתף באירועי הקוקטייליים, שבעיני רבים הם משעממים ומשמימים מאין כמותם. ואילו אתה, מסכן שלי, אתה לא יכול להרשות לעצמך לא להשתתף באירועים הללו, וגם צריך ליזום אותם, כי זה הלחם והחמאה שלך.

אתה יודע מתי הכי ריחמתי עליך, רני? – כשראיתי אותך מלווה את עופר גלזר לבית-הסוהר. כל אדם שלא נאלץ להשפיל את עצמו לצורך פרנסתו, ראוי שיקנאו בו יותר מאשר בך.

שלך, מתי

 

http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000190669&fid=845

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נמרוד ברנע  On מרץ 9, 2007 at 4:38 pm

    ואפשר רק להיזכר במכתבו המגוחך של רני רהב אל שלי יחימוביץ' שנפתח בפנייה המומנטלית:
    "שלי רעה"
    LoL !

  • מיכל  On מרץ 9, 2007 at 10:47 pm

    הרהב, שכשמו כן הוא (אכן בכך בחר בחירה מוצלחת עד להדהים) הוא אחד האנשים שמידת הטמטום וחוסר המודעות העצמית שלהם מפתיע בכל פעם מחדש ומה שיותר מדהים זה איך בני אדם מ"היישוב" מתרשמים מאישיותו האגוצנטרית והרהבתנית ומתחנפים אליו מתוך שיקולים אינטרסנטיים, מודעים וחצי-מודעים.
    מדובר באישיות נרקיססטית ברמה של ילד בן חמש וזה גם הגיל של האינטיליגנציה שלו.
    בכלל טיפשי להכביר מילים על הדמות והתופעה הפאטתית- עד גרוטסקה הזו, שאולי בעתיד שמה יופיע בהערת שוליים של מחקר על אודות האפיזודה המוזרה של מדינת היהודים .

  • שפי  On מרץ 10, 2007 at 12:03 am

    הרשימה של גולן בהחלט ראויה לציטוט. בעיניי היא נאה, מושקעת, טובה עד כמה שרשימה עיתונאית בנושא כזה יכולה בכלל להיות טובה (קינאה מול דעה זה נושא לספר של פוקו וכיו"ב).

  • עזי  On מרץ 10, 2007 at 6:35 am

    הכי אהבתי זה את מאמרו של עוז אלמוג (כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3366252,00.html).
    תגובתו העלובה של רהב (כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3366721,00.html) מתיישבת לא רע עם דבריו של מתי גולן.

    אחלה קריאה לשבת!

  • דני בלוך  On מרץ 10, 2007 at 7:35 am

    אני מסכים כמעט עם כל מילה של מתי גולן אבל הוא חוטא לאמת הצרופה בכך שאינו מזכיר את פעילותו של רני רהב שלא בשכר למען עמותות חברתיות, כמו אלו"ט לילדים אוטוסטיים, המלחמה באיידס והפעולה למען ילדים בסיכוי. הוא מעמיד את ביתו לאירועי התרמה והוא מארגן מכירות פומביות ותערוכות עבורן.אז בלי להמעיט מן הביקורת המוצדקת עליו צריך להזכיר גם את הפן החיובי ולוואי שכל מארגני המסיבות ההמוניות, החתונות והבר מצוות הנוצצות ירימו במקביל תקומות נכבדות למטרות חברתיות חיוניו.

  • מיכל  On מרץ 10, 2007 at 9:33 am

    דניאל בלוך , אני מתפלאת עליך, אתה כל כך נאיבי? הרי ה"צדקה" כביכול הזו(כביכול, כי צדקה אמיתית ניתנת תמיד בסתר, שלא להשפיל את המקבל.) היתה מאז ומתמיד כיסוי התחת של העשירים, המגלגלים עינייהם לשמים ברוב צדקנות. את העניים או סתם לא עשירים או "נחשבים" חברתית הרהב כמובן לא יזמין ל"אירוע", אבל לזרוק להם פה ושם עצם ולגלגל עיניים צדקניות זה הרי חלק מהמשחק החברתי שאליו הרהב כה שואף להשתייך. משחק פאטתי עד אימה.
    ממליצה לך ולאחרים לקרוא את הרומן הנפלא של אלבר כהן "הנאווה לאדון" (יצא לאחרונה בהוצאה עברית מחודשת)
    שעוסק באמנות הנשגבה הזו של טיפוס תוך כדי לקקנות אינסופית במעלה הסולם החברתי.

  • דני בלוך  On מרץ 10, 2007 at 10:46 am

    מיכל – דבר אחרון שאפשר לומר עלי הוא שאני נאיבי. אני יודע שרוב התורמים הגדולים עושים זאת לא רק לשם שמיים אבל מתוך שלא לשמה בא לשמה. למזלי אין לי בן משפחה שזקוק לשירותי אלו"ט אבל יש לי כמה חברים שילדיהם אוטיסטים והם מלאי הערכה לפעילותו בהתנדבות של רני רהב למען האגודה , גם בגיוס תרומות וגם בעזרה יחצ"נית. אני מעדיף שבעלי ממון ויכולת יתרמו, גם אם הדבר מסייע לעסקיהם או לתדמיתם מאשר שלא יתרמו. לצערי מתן בסתר אינו מניב היום סכומים גדולים.

  • מיכל  On מרץ 10, 2007 at 11:47 am

    אני מאלו הדורשים צדק ולא צדקה. לא בחסדי המיליארדרים (שהתעשרנו על גבנו, כמובן) יש לממן את הצרכים המיוחדים של חוסי אלו"ט ושאר אזרחים בעלי צרכים מיוחדים, אלא בזכות היותם אזרחי המדינה.

    ובמילותיה של רחל המשוררת:
    "ואני לא אובאת בשורת גאולה אם מפי מצורע "

  • מיכל  On מרץ 10, 2007 at 11:50 am

    אם מפי מצורע היא תבוא.
    רחל.

  • דני בלוך  On מרץ 10, 2007 at 9:42 pm

    בעיקרון אני מסכים אותך. אבל מה יעשו כל הנזקקים עד שהממשלה תשנה את גישתה? ימותו בודדים ועזובים כרחל?

  • מיכל  On מרץ 11, 2007 at 4:26 pm

    כמו על הבסטיליה בשעתו. וזה יקרה מוקדם ממה שאתה ממשער.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: