לצלמים מגיע כסף. השאלה כמה ועד מתי

 

כמו אליסיה, גם אני קראתי את הבלוג של ציפר. אבל בניגוד לה ובניגוד לציפר, אני לא מתעניין בצלם החד-פעמי שמנסה לעשות מכה ולא בשאלה אם הוא כן או לא אמן-צלם, אלא דווקא בצלמי העיתונות הלגיטימיים, מי שלדעתי מגזימים בעמידתם על משמר זכויות היוצרים שלהם.
חוק זכויות יוצרים נותן לצלם בעלות ותמלוגים על יצירתו עד 75 שנה אחרי מותו. האמת שזה די מטורף. וכי מדוע יתפרנס נכדו ונינו של אדם על צילום שפורסם בעיתון? ואני בכוונה נטפל לצילום עיתונות, כי בניגוד לעיתונאים כותבים, שאת יצירתם אפשר לקרוע פיסות ונתחים ולצטט ולעבד, ולעשות שימוש חוזר, עם קרדיט ובלעדיו, הרי שצילומי עיתונות אי-אפשר לצטט (יש דרך, אבל זה נראה רע ולא ניכנס לזה). משתמשים בצילום כמו שהוא (גם אם חותכים את הפריים, למגינת לבו של הצלם), וכך על כל שימוש חוזר בצילום, הצלם מקבל תשלום נוסף.
שיהיה ברור, עיני לא צרה בצלמי עיתונות. נהפוך הוא, אני מחבב ומוקיר אותם, כמה מידידיי הטובים הם צלמים, ואני אף מחזיק בדעה שהם אלו ששינו את נקודת המבט הישראלית לגבי הפלסטינים, כאשר עברו באינתיפאדה הראשונה לצד השני, וצילמו אותנו לראשונה מנקודת מבטו של האחר. הבעיה היא שהם יושבים על מאגר המראות של חיינו.
ללא ספק, צלמי עיתונות רבים מפיקים תצלומים שנשימתך נעתקת, צילום אמנות לכל דבר. אבל הם בעיקר צלמים שהיו שם כדי לתפוס את הרגע. את אנשי השב"כ מוליכים את המפגע בקו 300, את אמיל גרינצוויג צועד לקראת מותו בהפגנת שלום עכשיו, את הצנחנים בכותל, את אריק שרון וחבורת ה-101. הם הודו לאל שיש להם את זה, פריים טוב, בפוקוס, ורצו למערכת. הם היו העדים שלנו, הייתי אומר שליחי ציבור.
כמי שהיה פה ושם בתפקידי עריכה, אחד הקטעים המנג'זים בעבודתי היה להתדיין מול צלם שמחזיק בזכויות לתצלום אילוסטרציה לכתבה, מאמין שמדובר ביהלום רב-ערך, ותוקע מחיר. ביום השנה לאחת המלחמות ערכתי כתבה, והשתמשתי בתצלום קרב נטול-קרדיט שהיה בארכיון העיתון. כעבור כמה ימים קיבלנו טלפון נזעם מאותו צלם, מי נתן לכם אישור להשתמש בתצלום. המערכת שילמה לו 500 שקל והמשיכה לדרכה. כעבור כמה ימים, בשיטוטיי באתר לשכת העיתונות, גיליתי צילומים של אותו צלם מאותה מלחמה, צילומים אותם ניתן היה לרכוש תמורת 20 שקלים. כלומר, הוא בעצם היה במלחמה בשירות מדינת ישראל, אבל אם אפשר לשווק ישירות ולהרוויח יותר, למה לא? 
בעידן הפאפרצי, ברור שצלמים ידרשו סכומי עתק למחזור אינסופי של צילום דהקפריו זוחל במנהרת הכותל, ואישית זה פחות אכפת לי, כי זה בינם ובין מערכות עיתונים. אבל כמו כל מי שחורק בשיניים במאמץ להוציא ספרות עיון ישראלית, אני נתקל במו"לים שמשיתים עליי את כל נושא הצילומים והזכויות. כשפונים אל צלמים, רבים וטובים נותנים בנפש חפצה ובאפס כסף, אבל כשנתקלים באלה שמאמינים שהם היו "העיניים של המדינה", אני מייחל לאיזה חוק מיטיב שיהפוך את העובדות והמראות בעברנו לנחלת הכלל.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: