ילדים, היכן הדגל מסתתר בתמונה?

 

כל הארץ דגלים דגלים. זה מתחיל למחרת הפסח, נכנס לתאוצה למחרת יום השואה ומגיע לסחרור לקראת יום הזיכרון. דוחפים לנו דגלים בין דפי העיתונים, מוכרים לנו בצמתים, חסר שלא נניף על שמשת האוטו. ואף שאני לא מאלה שתולים דגלים, עדיין מרגש אותי לראות כמה מהם, וחשוב לי במיוחד דגל אחד, דגל שאני מצפה לראותו מתנוסס בכל ימות השנה, ולא רק ביער הדגלים של חג עצמאותנו.

שדרות רוטשילד 16 תל-אביב, זה מקומו של הדגל. אני עובר שם הרבה, והלב נחמץ. הבניין הישן של מוזיאון תל-אביב, הבניין שבו הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל, ובצילום המצורף, המתוארך לימי חג הפסח, לא קשה לראות שאין עליו דגל. אני חוזר: על הבניין שבו הוכרזה מדינת היהודים לא מתנוסס ולו דגל ישראל אחד. כמובן, בא יום העצמאות ופרנסי העיר ממהרים להניף דגלים, מציגים את הבניין לראווה, מקושט ומפורכס, והכל מוזמנים פנימה לראות את האולם שבו נאספה מועצת העם, וגם הכיסאות מסודרים כאילו, וכו' וכו'. אבל בימים כתיקונם, כלום. לא דגל בכניסה, לא דגל על תורן הבניין. אפס.

נכנסתי לבניין באחד מימי החולין הללו. השומר, בעל מבטא רוסי, הביט בחשד, מה אני מחפש פה, הוא רגיל לילדים ממושטרים המגיעים למקום במסגרת טיולי בתי ספר. גם העובדת בפנים, מבטא רוסי כנ"ל, זקפה גבות למראה האורח הלא-מרוצה הזה, ששואל שוב ושוב, אם זה כל מה שיש. כנראה זה כל מה שיש, העליבות והאפרוריות הזאת, שתיעלם עם בואם של אורחי החג.

לא עשיתי תחקיר של מי הבניין. אגודת ידידי התנ"ך, עיריית תל-אביב, אין לי מושג. אבל מה יותר פשוט מזה: בניין שבו הוכרזה עצמאותה של מדינה חייב להיות בניין מורשת, בתחזוק מלא, מטופח ומתופעל בכל רגע, בניין עם הוד והדר, שעובדיו הם חלק מהסיפור שהוא מספר, ולא מי שניתן להשיגם בשכר נמוך (כסף אגב, זה לא הסיפור. אני משוכנע שיימצאו פנסיונרים שיסכימו לעבוד במקום בהתנדבות).

אבל לא די בכך. בניין כזה צריך להקרין על כל סביבותיו, ואפשר שגם יביא להקמת מבנה תרבות אחד או שניים נוספים במקום בנייני המשרדים והמסעדות החוגגים בשדרה. ועם כל הכבוד למחירי נדל"ן ושיקולים כלכליים, הייתי אומר להכריז על האזור כולו בתור קירית העצמאות, ולסגור אותו לתנועה. פתוח רק להולכי רגל. כמו בערים באירופה שאנחנו כל כך אוהבים לשוטט בהן, כולנו התפעלות.

אני לא יודע למה זה לא קורה אצלנו. סליחה, זה קורה. בירושלים. כמה ימים אחרי תום מלחמת ששת הימים ניתנה הוראה לגלח את כל הבתים סביב הכותל המערבי, והמשיכו וגילחו, עד לממדי הרחבה המונומנטליים המוכרים היום. כמובן, הכותל, מקור הגעגועים של העם היהודי. ובכל זאת, לישראליות החדשה מגיעה נקודת ציון משלה. בוודאי כאשר מדובר בנקודת מוצא.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יניב  On אפריל 18, 2007 at 11:37 am

    היי דוד,
    לפני כמה שבועות התחלתי להתעסק בנושא שיפוץ המקום.יש כאן לפחות שלושה גופים מעורבים

    זה תיאור של התהליך עד עתה http://theyanec.com/way2renovation

  • דוד שליט  On אפריל 18, 2007 at 12:45 pm

    קראתי והתרשמתי. לא הייתי סומך על העירייה . לדעתי, זה צריך לבוא כפעולה אזרחית סוחפת שתעורר תורמים, מן הסתם יהודים מחו"ל, שמבינים מארצם שלהם איך מקום כזה צריך וראוי להיראות. ובלי ללכת על התוכנית הגדולה, קרי סיפוח הסביבה, זה יהיה לכל היותר שיפוץ שיחזיק לכמה שנים

  • שפי  On אפריל 18, 2007 at 4:24 pm

    הרגש העז הזה הוא קבוע אצלך? או שרק ככה, לפעמים… תראה, גם אני נולדתי באותה שנה. בבית חולים קטן, מאה ק"מ צפונית משם. נדמה לי שהוא כבר לא קיים, כרישי נדל"ן, אוליגרכים עם מבטא רוסי הרסו אותו, אין יד ואין מצבת.

  • דוד שליט  On אפריל 18, 2007 at 5:51 pm

    אבל האמת, לא כיף רגש עז, הא?

  • יוסי  On אפריל 19, 2007 at 4:02 pm

    ומה אומר החוק?

    חוק הדגל והסמל, תש"ט-1949 [תיקון אחרון: 24/7/97] . .
    .
    .
    .
    2א. חובת הנפת הדגל והצבתו [תיקון: תשמ"ז, תשנ"ז]

    (א) דגל המדינה יונף במקומות אלה:

    (1) על המשרד הראשי של משרדי הממשלה ושל הרשויות והתאגידים שהוקמו בחוק ;

    (2) על הבנין שבו נמצאת לשכתו של ראש רשות מקומית ;

    (3) על בנין המינהלה של המוסדות להשכלה גבוהה:

    (3א) על הבנין הראשי או בחזית הבנין הראשי של מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 3;"

    (4) על בנייני ציבור אחרים ובנינים של תאגידים המספקים שירותים לציבור, כפי שיקבע שר הפנים בתקנות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.

    (ב) דגל המדינה יוצב בלשכות שרים ומנהלים כלליים של משרדי הממשלה, באולמות בתי המשפט ובלשכות נושאי משרה אחרים בשירות הציבורי, כפי שיקבע שר הפנים בתקנות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.

    (ג) העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שנה.

    (ד) לביצוע ההנפה וההצבה בכל מקום מהמקומות המנויים בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) יתמנו אחראים ; נעברה עבירה על הוראות סעיף זה, ניתן להאשים בה גם אחראי שנתמנה כאמור.

    (ה) נאשם אדם בעבירה על הוראות סעיף זה, תהא זו הגנה טובה אם הוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים לקיום ההוראות האמורות.

  • דוד שליט  On אפריל 19, 2007 at 5:22 pm

    על זה לא חשבתי. תודה על המידע, יוסי.

  • אלי  On ינואר 15, 2016 at 7:32 am

    אני לגמרי מסכים! דגלים ועוד במקום כזה בהחלט צריכים להתלות בכל ימות השנה.
    אני קונה דגלים בדפוס בצלאל, מחירים באמת טובים ובוודאי במקרה שכזה מאמין שיתחשבו.
    למי שמתכוון להרים את הכפפה, זה האתר שלהם: http://bezalell.co.il/ProductsList.aspx?id=20

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: