יורים ומחנכים

 

 

אלוף פיקוד צפון דיבר הבוקר לפני תלמידי בית הספר עמל בנהריה. סיפר להם מה שכל אדם סביר יודע זה מכבר, שהמבצע שהחל להתגלגל ב-12 ביולי 2006 היה בעייתי מראשיתו, והסתבך וכו'. על פניו זה נשמע נורא יפה. האלוף בא לבית-הספר בו למד השבוי אהוד גולדוואסר, ובניגוד לימים בהם הישרנו מבט אל המוות והוא השפיל עיניו, הוא מספר לתלמידים אמת, או חצי אמת, על כשלי ארגונו. נכון עשו גם נציגי הצבא כאשר עצרו את השיחה כעבור כמה דקות, וביקשו להוציא את נציגי התקשורת מהאולם. העיתונאים הוזמנו על-ידי הנהלת בית הספר ובלי תיאום עם הצבא, טענו אנשי דו"צ. צודקים.

איפה הבעיה? שנציגי הצבא בכלל מוכנסים, ולא בפעם הראשונה, בשערי בית-הספר. מה יש לו לאלוף לאסוף קהל של תלמידים סביבו ו"להודות", "להכות על חטא", "להפיק לקחים" "לא להסתיר", "לא לטייח" וכיו"ב? יחכו התלמידים בסבלנות לדו"ח וינוגרד ויעשו עם מוריהם שיח לוהט על לקחי המלחמה והגיונה.

הנהלות בתי הספר מאפשרות כניסתם של אנשי צבא לעידוד הגיוס או להצדקת המלחמה שהייתה, כמו שהן מאפשרות כניסת חברות לתכשירי יופי שירצו על היגיינה של בנות מתבגרות, כמו שהן מאפשרות למועמדי המפלגות לחדד את שקרי הקמפיין שלהם על בני ה-15-17, כמו שהן מתירות כניסת גופים דתיים חצי-מיסיונרים, שמוציאים את התלמידים לטיולים שנתיים, כי המערכת הקורסת הזאת מתקשה ליזום לממן בעצמה, ומנהליה מושכים בכתפיהם מול הורים עם המנטרה "משרד החינוך אישר".

בדברי התודה שלו בשם כל זוכי פרס ישראל, אמר אמש דב לאוטמן כי המטרה החשובה ביותר שצריכה החברה לשים לנגד עיניה היא שיפור החינוך. הופעתו של איש צבא בפני תלמידים והמהירות שבה רצו מנהלי המוסד כדי להביא את התקשורת למאורע, לא מבשרת שאנחנו בכלל בכיוון. אפשר להתנחם בעובדה ששביתת המורים תתחדש מחר בצפון. זאת כנראה הדרך היחידה למנוע כניסת גורמים מיותרים בשערי בית הספר.

 

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/852093.html

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On אפריל 25, 2007 at 5:11 pm

    חלוקת מימון… – אולי, יתכן, יש אפשרות ש… אם לא יחליפו חוברות וספרי לימוד חדשות לבקרים (מה שבהחלט עוזר להוגי הרעיונות החדשים אך לא תמיד לתלמידים), יצטרכו פחות ועדות כדי לבדוק את החוברות, וכך ייחסכו אי אלו תקציבים, ואולי, יתכן, יש אפשרות ש… התקציבים יופנו ב-א-מת לחינוך, ואולי, יתכן, יש אפשרות ש… משכורות המורים תעלינה (מה שיגרור כ"א איכותי לתחום, שמשפיע, כידוע, יותר מצבע העמוד בחוברות החדשות), שתתווספנה כיתות ומספר התלמידים בכל כיתה ירד (עוד גורם משמעותי מאין כמותו), ועוד ועוד ועוד. זהו רק טוקבק, אז אפסיק כאן.
    דוד, אתה נוגע כאן בקצהו של קרחון. אמנם קצה פוצע וכואב. בתי הספר הופכים כלי שרת לגופים, חלקם כלכליים, והילדים הם קהל שבוי במסע פרסום קליל ובטוח. אני מאמינה שצריך שינוי מהותי מאוד, אלא שכידוע, כל מנגנון שואף לשמר ולחזק את עצמו, כך שפונקציות קיימות, גם אם אינן נחוצות, וגם אם אינן מתוך אינטרסים של לקוחות המשרד (התלמידים?) נשארות.
    ולא, אינני יודעת מה באמת קורה בתוך נבכי משרד החינוך וגם לא רוצה לדעת לפרטי פרטים. אני רואה שיש יותר מידי מחברות בכיתות הנמוכות, ושהמחברות לא מתמלאות מספיק, ושיש יותר מידי חוברות עבודה, וזה גם מכביד על הילקוט, גם על הארנק, וגם לא מפתח הרגלי למידה וכתיבה נאותים. הרבה יותר קל, פשוט ומיידי להשלים מילה במשפט בחוברת, מאשר להעתיק שאלה מהלוח, ולענות תשובה מלאה במחברת. הרבה יותר קל, אבל מלמד הרבה פחות.
    ונראה לי, ששאלון בסיסי להורים שמעורבים במידה בינונית לפחות יכול להצביע על חלק ניכר מהבעיות.

  • סתיו  On מאי 24, 2007 at 1:16 pm

    אתה צודק לגמרי.

    וזה לא רק עניין של בתי הספר, ש"מתירים" לצבא להיכנס בשעריהם – ישנו, הרי, שיתוף פעולה של ממש, יוזמות משותפות לקירוב בין הצבא לנוער והשרשת "מורשתו", וכו'.

    ע"ע הסלוגן של חיל החינוך – "והנוער": "צבא בונה עם בונה צבא".
    אכן בונה.

    וכך גם לגבי כל הקונספט של מורים ומורות חיילות, ושל חיילים – חיילות, לרוב – שמטרתן כניסה לכיתות י-יא והכוונה "מקצועית" לתפקיד בצה"ל.

    זה מזעזע.

    אגב, כדאי לקרוא ספר בעריכת חגית גור בהקשר הזה, "מיליטריזם בחינוך".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: