עורו המתרגמים

 

מדוע אנחנו מחויבים לשמות ארכאיים ולא מדויקים של יצירות? הן לא תקחהו עמך, מותו של סוכן, שיר אשיר בגשם.

 

כותרים בני מילה של מחזות וסרטים מפורסמים הם לפעמים כמו שם מותג. לא כדאי לשנות אותם. אין סיבה. "אותלו", "קרנפים", "דרלינג". אבל אם מדובר בביטוי או משפט, המתרגם העברי מקבל החלטה, ולא תמיד מוצלחת. לא מדובר בתרגום מוטעה או מטעה, שזה כבר סיפור אחר לגמרי, אלא דווקא בניסיון לתרגם טוב ומדויק. והכי גרוע, שהתרגום הזה עובר מדור לדור.
כך למשל, בלוח השידורים של הכבלים חזרו והציעו לנו אתמול את הקומדיה של פרנק קפרה, "הן לא תיקחהו עמך". הסרט על-פי המחזה של מוס הארט וג'ורג' קאופמן, שנכתב והוצג לראשונה בשנות ה-30', מספר על מפגש בלתי אפשרי בין משפחה אקסצנטרית ואוהבת חיים, לתעשיין עשיר המבקש לרכוש דבר הנמצא בבעלותם. המסר של הסיפור: תעשו חיים, כי ממילא לא תיקחו את הכסף אתכם לקבר.  ובשמו המקורי של המחזה: You Can't Take It with You.
מדוע תרגמו אצלנו "הן לא תיקחהו עמך"? "זממה שדה ותקחהו", נכתב בספר משלי. האם השפה התנ"כית שהטילה את צילה על העברית, התבטאה גם בתרגום ביטוי באנגלית כל כך בסיסית? מילא כשהמחזה עלה לראשונה בתל-אביב של שנות ה-40, אבל בשנות ה-70' הועלה המחזה פעם נוספת בתיאטרון הקאמרי עם אותו שם ארכאי (וקשה להאמין שהמחזה עצמו לא תורגם מחדש לעברית הבועטת של שנות ה-70'). וכאמור, השם בעל הצליל התנ"כי נשאר גם בלוח שידורי הכבלים של שנות האלפיים.
או המחזה "מות הסוכן",  טייטל שהטיל בי התרגשות כשהייתי ילד. הייתי משוכנע שמדובר בסוכן ביון, סוכן ריגול, סוכן חשאי, כי אלה היו המילים שהלכו אז, עידן המלחמה הקרה, עם עיסוק הסוכן. באנגלית נקרא המחזה של ארתור מילר Death of a Salesman.  כשהוצג לראשונה בשנת 1949, סוכני מכירות, אלה הנוסעים מחוף אל חוף בשירות הפירמה, היו דמות מוכרת בדרך החיים אמריקאית. אבל מה היה לנו בישראל הקטנה ולסיילס-מן? וכך השם הכל-כך בנלי הזה, שכלא בתוכו את הטרגדיה של אחד ווילי לומן, מייצג של כל האנשים הקטנים הרודפים אחרי החלום האמריקאי, הוגבה אצלנו והפך לאיזה סוכן מיתי. עם השנים והתרגומים להפקות חדשות, ניטלה ה' הידיעה, היום זה "מותו של סוכן", ועדיין לא הצליח, או לא העז המתרגם, לקלוע לרוחו של הטייטל המקורי.
עוד שם ארכאי שמצליח לעצבן אותי הוא "שיר אשיר בגשם". שוב שריד משנות ה-50' והעברית הכבדה ההיא, והתרגום הכביכול מדויק. אבל את Singing in the Rain, שוב ביטוי יומיומי באנגלית, אפשר היה לתרגם ל"שר לי בגשם", אפילו "רוקד ושר בגשם". מה הפלא שהרוב נוקבים בשמו האמריקאי של הסרט ומשאירים את התרגום העברי להטעמה של דן כנר ב"שירים שלא נס ליחם" (בטייטל הזה לא ניכנס הפעם).
לא היה חסר הרבה שהיינו תקועים עד היום עם "מחכים למר-אל". כן, כך קראו בישראל להפקה הראשונה של המחזה "מחכים לגודו" של סמואל בקט. הציפייה במחזה היא לאיש בשם גודו כמו לאלוהים (god, godot), ומכאן התרגום העברי. הטעות תוקנה כבר בהפקה הבאה של המחזה. ברוך השם.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  On אוקטובר 30, 2008 at 5:55 pm

    אני חושב שגם בזמנו התרגומים האלה לא היו כל כך מוצלחים. התרגום הכי צורם בעיניי הוא "מותו של סוכן". עדיף בהחלט: "מותו של איש המכירות".

  • דפנה לוי  On אוקטובר 30, 2008 at 10:10 pm

    כמו אופנת הלבוש, המוזיקה,מגמות מוזרות בעיצוב פנים ואפילו בחירה בפונטים לעיצוב עמודי טקסט – גם השפה משתנה בהתאם לרוח התקופה.
    אני לא שותפה לכעס (או הבוז?) שלך, משום שהתרגומים ההם לפחות נעשו בעברית תקינה ובהירה, בזמן שהיום הכמיהה לרייטינג הייתה בוודאי יולדת משהו כמו "מת לרקוד בגשם" או "וידויו של מוכר מדלת לדלת".
    (וגם זה היה מאוית בשגיאות).

    יש מקום לרענן, אבל יש גם מקום למבט נוסטלגי משועשע ואולי אפילו לשימור – ממש כמו שאנחנו משמרים מבנים שאיש לא היה חושב לבנות כמותם היום.

  • יעל ישראל  On נובמבר 1, 2008 at 5:03 am

    צודק.

  • מתרגמת ספרים  On דצמבר 21, 2008 at 11:40 am

    הסרטים בוחרים המפיצים ולא המתרגמים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: