קולנוע צפון, תל אביב, אוגוסט 2000. שמונה תמונות

נפתח בשנת 1957, בקרן הרחובות לואי מרשל ודה-האז בצפון תל אביב, בלבה של שכונה שנבנתה במקור לקציני קבע. קולנוע שכונתי על-פי מיקומו, ועל פי מספר המושבים – 569 . נתפס כמרוחק ממרכז העיר, אך החיבור בין האולם והיציע, יחד עם השיפוע, הריווח והתחזוקה, עשו אותו להיכל קולנוע פופולרי. נהנה מציוד שאפשר גם הקרנת סרטי ענק. בין הסרטים שהוקרנו בו לאורך השנים: ריצ'רד השלישי, הנידון למוות ברח, אקסודוס, סצינות מחיי נישואין, פאני ואלכסנדר, נהג מונית, המשימה, רוקד עם זאבים.  נעל את שעריו בשנת 1997 ועמד כך מספר שנים, עד שנהרס, ותחתיו הוקם בניין מגורים.

 

חזית בית הקולנוע מצד רחוב דה האז. (צילום: דוד שליט)

 

רחבת הכניסה והקופות, מבט מרחוב דה האז. (צילום: דוד שליט)

הקופות. מעקות אבן מעוצבים, שיפוץ של שנות ה-80' לערך. (צילום: דוד שליט)

הקופות. על הקיר הפנימי, תצלומי מישל פיקולי ורומי שניידר, גיבורי סרטיו של המפיץ דוד שפירא, שהחזיק בקולנוע בשנותיו האחרונות. (צילום: דוד שליט)

הקופות. מבט מבפנים. (צילום: דוד שליט)

שלט בית הקולנוע. הורד מחזית הבניין והוצב במסעדה שהייתה צמודה לו. בשנים הראשונות, הגרפיקה של השלט שימשה לוגו שהופיע גם במודעות הקולנוע בעיתונות. (צילום: דוד שליט)

לובי הקולנוע. בגלגולו האחרון סוג של אולם מראות חסר השראה. אנשים מיהרו לחצות אותו, לעלות במדרגות לאכסדרה קצרה ולאולם פנימה. (צילום: דוד שליט)

אולם. מבט אל הבמה. על הרצפה סימני הכיסאות שנעקרו. (צילום: דוד שליט)

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On נובמבר 2, 2008 at 9:45 am

    מפלצת נדלניסטית בגודל מטורף שחולשת על רחוב לואי מרשל הקטן והשקט. זה מה שהוקם במקום הקולנוע האהוב.
    אני זוכרת היטב את היום בו הגיעה איזו מפלצת ענקית עם גולת ברזל והחלה לדפוק בבניין והקירות קרסו בקול ענות, ואנחנו דיירי הרחוב נזעקנו לעמוד בצער סביב לחורבן, וככה להביא לקבורה תקופת חיים ותרבות שבמחי נדלן הלכה לעולמה.

  • ח ל י  On נובמבר 2, 2008 at 10:44 am

    קולנע צפון היה גם בימים הטובים והיפים של בתי הקולנע הגדולים, בימים שללכת לסרט היה דבר יומיומי ורגיל, מיוחד ומשמח בבחירות שבחרו דוד ודליה שפירא. הוא היה איש מקסים ואוהב קולנע אמיתי. זה מעציב אותי לא כלכך בגלל הנדלן שבא במקומו אלא יותר בגלל התזוזה הצידה של הקולנע/ החגיגיות של הקולנע.

    הרבה הרבה שעות וימים נפלאים עברתי שם 🙂

  • איתמר  On נובמבר 2, 2008 at 2:23 pm

    לבית הקולנוע הזה. כמה נהניתי לראות בו סרטים. חבל שהוא כבר לא פועל, דווקא לאחר שעברתי לגור בסביבה

  • דיזי  On נובמבר 3, 2008 at 5:44 pm

    אני בטח לא הראשונה שמבכה את בתי הקולנוע הלא-מקומפלסים ולא-קניוניים.
    נדמה לי שגת הוא האחרון שלא.
    תשאלו כל תלביבי מצוי ו-7 מעשרת הסרטים האחרונים בהם צפה נצפו באחת מערי הלוויין (קניון גבעתיים, יס פלנט בקניון רמת גן וסינמה סיטי ברמה"ש).
    זה המקום לפחחחח…

    ותודה על התזכורת והנוסטלגיה. "המטבח" נדמה לי שקראו למסעדה ההיא, אתר המילצור הראשון שלי בתיכון והמקום האחרון במזרח התיכון שעוד פיזרו בו נסורת על הרצפה (לא כולל קיבוצים)) 🙂

  • שרון רז  On נובמבר 4, 2008 at 11:08 am

    פוסט נפלא כמובן, מעולה שצילמת את זה אז, וחבל שלא נכנסת לחדר המקרין, כה מצער שאני לא יכול לצלם אותו, אכן בניין מגורים ענקי עומד שם היום, חבל, תודה על הפוסט, ואתה יודע להיכן אני רוצה להכניס את הצילומים הללו, נתכתב בפרטי

  • דוד שליט  On נובמבר 4, 2008 at 1:00 pm

    שמעתי קולות כרסום מכיוון חדר המקרין, והבנתי שהעכברים הקדימו אותי. ובכלל, החשיכה באולמות המועדים להריסה מגבילה את התנועה. בעניין משכנם הראוי של צילומים כאלה ואחרים, לכבוד הוא לי. וכבר נתכתב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: