עצמים זרים שצונחים מתוך ספרים

 

לפני מספר ימים ישבתי בספרייה הציבורית ועיינתי בספר לצורך עבודה, כשלפתע נשרה מבין דפיו פיסת נייר. היא נראתה קבורה בין הדפים לא מעט שנים. היו משורבטות עליה כל מיני מחשבות שהתייחסו לכתוב, אחת מהן נראתה לי מעניינת, ועשיתי בה שימוש לענייני. כשאני חושב על כך, הדברים היחידים שנושרים כיום מתוך הספרים שעוברים תחת ידיי אלה דפי היחצ"נים המאיצים בי לקרוא ולראיין את הסופר. לפעמים אני דוחף באחד הספרים הללו קטע שפורסם במוסף הספרותי, אולי אקרא בו פעם, כשאגיע לקרוא בספר.
אני חושב שבזה מסתכם אצלי האחסון התוך-ספרי. מאחרים שכתבו על העניין הזה אני מסיק כי מה שאנחנו דוחפים, טומנים ומשמרים, בין דפים, הוא תלוי תרבות ותלוי חברה. אחותי הגדולה וחברותיה היו מניחות פרחים לייבוש, זה היה פעם בגדר ספורט לאומי. בעיניי אז הפרחים דמו יותר ליתושים שנלכדו בין הדפים, וגם אלה אגב זכורים לי, עם מיץ גופם שנמרח על הנייר.  באותן שנים גם נהגו להניח בין דפי הספרים "זהבים", עטיפות של שוקולדים וסוכריות, שקודם יושרו והוחלקו בעזרת קצה הציפורן. זאת הייתה תקופה של ישראל צנועה ולא במקרה קראנו להם זהבים. פעולת ההחלקה הייתה מעין מדיטציה, סוג של טיפוח עושר. המבוגרים בעולם האמיתי נהגו אז להחביא בספרים שטרות כסף. אני זוכר שחזרנו יום אחד הביתה וגילינו שפרצו אלינו. הפורצים סרקו את הדירה, רוקנו את כל תכולתה על המיטות והרצפה, אבל לא גילו את שלוש השטרות בני מאה דולר כל אחד, מתנה מדוד אירווינג מאמריקה, שאבי הסתיר בין דפי הקונקורדנציה לתנ"ך, ספר שהונח אז גבוה ממידותיי ורחוק מתחומי התעניינותי. 
כנראה שספרים היו פעם באמת חברים אם סמכנו עליהם וטמנו בהם דברים חשובים ויקרים לנו. היום אנחנו מודעים לשלמות הספר, אי-השחתתו, והדבר היחיד שאנו תוחבים לתוכו דרך קבע הוא סימנייה. פעם הסימנייה הייתה חלק מהספר, עשויה בד, סוג של שרוך שהשתלשל לצד התפר, היום אלה סימניות נייר נוקשות הנושאות מידע פרסומי של רשת הספרים בה רכשנו את המוצר. מעטים מאתנו עושים שימוש בסימניות חסרות ההשראה הללו.
הסימניות הטובות הן המאולתרות. מכתב שקיבלנו, הזמנה לאירוע שעלול לפרוח מזיכרוננו, ציור של אחד הילדים. סימנייה מהסוג הטוב ראיתי אצל השחקנית דיאן קיטון בתקופת היכרות קצרה איתה. היא טמנה גלויה בין דפי התסריט שעבדה עליו ובסקרנותי הצצתי וראיתי את דיוקנו של חברה דאז וורן ביאטי, בסצינה מאחד מסרטיו הראשונים, "לילית". ביאטי היה שם צעיר ויפה עד כאב ובלתי מושג, לא לאהובתו בהווה ולא לצופה מציצן כמוני. מסוג הסימניות שפועלות נגד הכתוב, מסיחות ומסיטות מן הקריאה, אבל האין זו גם דרך הקריאה הנכונה?
מאחר שארזתי ושבתי ופרקתי לאחרונה את הספרייה שלי, אני בסיכוי נמוך לגלות זכר מן העבר הרחוק צונח לפתע מבין הדפים. והעובדה שניצלתי את הכתוב באותה פיסת נייר שגיליתי בספרייה הציבורית, קצת מציקה לי. כמו סוג של גניבה. אם הייתה חלק מהספר, היה זה ציטוט. דף לצדו, ציתות.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 10:51 am

    היו גם זהבים של סוכריות שוקולד למיניהן, וגם כסף גדול שהיה עטיפה של שוקולד פרה לאחר שהופרדה משכבת נייר השעווה שהיתה דבוקה אליה. האתגר הגדול היה להפריד את הכסף מהשעווה בלי שיקרע 🙂

    וכן, סימניות… – אני עם זכרון דברים של יעקב שבתאי עכשיו, ועם סימניה שהבת שלי הכינה לי במתנה.
    איזה שילוב.

  • שרון רז  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 11:09 am

    "…אבל לא גילו את שלוש השטרות בני מאה דולר כל אחד, מתנה מדוד אירווינג מאמריקה, שאבי הסתיר בין דפי הקונקורדנציה לתנ"ך, ספר שהונח אז גבוה ממידותיי ורחוק מתחומי התעניינותי."

    מה היה לנו:
    ספרייה, עבודה , נייר, פרחים לייבוש , יתושים, קונקורדנציה , ספרים חברים , סימנייה , דיאן קיטון ודף.

    אני אוהב את מה ואת איך שכתבת בפוסט הזה, דברים נעלמים, צנועים, מוחשיים, זכרונות מאובקים, ישן וחדש, יפה

  • דנה  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 12:20 pm

    יופי של פוסט
    גם אני ייבשתי פרחים ויישרתי זהבים
    עכשיו ניגשתי לבדוק את הסימניות בספרים שאני קוראת עכשיו – נורא לא רומנטי – בשניים החשבוניות של הספרים, באחד סימניה שהילדה הכינה בבית ספר ובאחד כרטיס ביקור של קוסמטיקאית…

  • צליל  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 1:01 pm

    גם אצל הוריי היה כסף בספרים, כשביקשתי כסף ולאמא שלי לא היה מזומן היא הייתה אומרת לי "תחפשי בספרים"…
    ובחנויות יד שנייה מוצאים לפעמים זהבים בספרים.
    אצלי הסימניות הן הרבה פעמים כרטיסי אוטובוס, כשמצוננים – הדבר הכי זמין הוא נייר טואלט… אחותי קוראת ספר על ברצלונה אז היא שמה מפה של ברצלונה בתוך סימניה ועקבה בעזרתה אחרי הסיפור.
    הדבר הכי יפה שמצאתי בתוך ספר: חיכיתי לפגישה חשובה, וכשמי שחיכיתי לו הגיע שמתי את כרטיס הרכבת שמננה ירדתי בתוך הספר שקראתי בינתיים. אחרי שנתיים מצאתי את הספר עם הכרטיס, ועליו תאריך הפגישה, בין העמודים שקראתי כשהגיע. כאילו חזרתי לאותו רגע בדיוק…

  • איתמר  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 1:38 pm

    פעם הייתי אספן של סימניות, כיום אני לא משתמש בהן
    ועוד משהו, אני אפילו כבר לא מייבש פרחים באמצעות ספרים. בלי קשר לנוסטלגיה, אהבתי לעשות את זה
    לפני כמה שנים עברתי ברחוב בתל אביב, בדרך חזרה מספריית בית אריאלה, ומצאתי ספרי מתח באנגלית זרוקים ליד הפח. לקחתי אותם. לא קראתי עדיין, אבל התרגשתי כשמצאתי גלויה ישנה מניו-יורק של שנות ה-70 שנשארה שם כסימנייה

  • דוד שליט  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 4:46 pm

    מיכל, שרון (הבית בכפר מחכה), דנה, צליל ואיתמר. תודה, גם על הזכרונות

  • שועי  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 6:26 pm

    יש לי עלה מיובש בספר שירה של וואלאס סטיבנס
    אשר קניתי יד שניה בראשית שנות התשעים
    כך שיובש זמן רב לפני-כן
    יש לי גם ספרים שהכנסתי אליהם פתקים וכאשר אני שב וקורא אותם לאחר זמן רב
    פיסות של זכרון ותובנות ניתכות עליי כגשמי ברכה

  • שועי  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 6:26 pm

    יש לי עלה מיובש בספר שירה של וואלאס סטיבנס
    אשר קניתי יד שניה בראשית שנות התשעים
    כך שיובש זמן רב לפני-כן
    יש לי גם ספרים שהכנסתי אליהם פתקים וכאשר אני שב וקורא אותם לאחר זמן רב
    פיסות של זכרון ותובנות ניתכות עליי כגשמי ברכה

  • יעל שכנאי  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 9:03 pm

    לפוסט שלך יש הדהוד של ריח ילדותי. אני זוכרת עלים מיובשים ופרחים מיובשים וזהבים של שוקולדים ותמונות ואמא שלי גם הייתה גוזרת כתבות קצרצרות עם ביקורות מהעיתונים.

    פוסט נהדר.

  • אורי  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 10:10 pm

    לי זה לקרוא באחד מהספרים שהיו שייכים לסבא וסבתא שלי ואותם קיבלתי בירושה בעודם בחייהם ולמצוא שם איזה משהו שסבא שלי כתב בקשר לספר או בכלל. אפילו חשבון טלפון מזכרת מפעם משמח.

  • יגאל סרנה  ביום יוני 30, 2009 בשעה 7:53 am

    עורך נפלא וצנוע שאתה מכיר נבואה על עזיבת הבית ואכן כעבור שנים מעטות קם ועזבואז חפשתי את הניר ולא מצאתי
    שכחתי באיזה ספר הוטמן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: