50 שנה למרד ואדי סאליב. עורו האזרחים!

בשקט ובחשאי נכנס לו חודש יולי,  ואין רואים שום אזכור, כנס, יום עיון, ערב ציון, למה שמכונה "אירועי ואדי סאליב", אותה התקוממות אזרחית שטלטלה את הממסד השלטוני והחברה הישראלית כולה, לפני 50 שנה. ההתפרצות ברובע שבשיפולי העיר חיפה באה בעקבות מצוקה חברתית וכלכלית מתמשכת, והתגלגלה להפגנות סוערות במקומות נוספים בארץ, סוג של מרי אזרחי.
למי שלא מכירים: מרד ואדי סאליב פרץ ב-9 ביולי 1959 בשכונה שאכלסה בעיקר מהגרים חדשים, רובם מצפון אפריקה, לאחר ששוטר ירה בתושב השכונה יעקב אלקריף, והשמועה הייתה שהרג אותו. אנשי הוואדי, בהנהגת דוד בן הרוש, שעמד בראש התארגנות פוליטית לבחירות של אותה שנה, עלו לשכונת הדר הכרמל, מעוז הבורגנות וחיפה האדומה, לפגישה עם פרנסי העיר, וכאן התחדשו המהומות. כעבור שבועיים, בליל שישי, ה-31 ביולי, פלשו אנשי מפא"י לוואדי, פרובוקציה ידועה מראש הרשומה ביומנו של דוד בן גוריון, שתכנן את אספת הבחירות מכל המקומות שבעיר, דווקא בלב הוואדי, עם רמקולים שהוצאו החוצה להשמיע את דברי הנואמים באולם קולנוע הדר, כמובן בנושא "קיבוץ גלויות". סופו של הערב: המוני התושבים צרים על בית הקולנוע, המשטרה שאורבת מחוץ לוואדי פולשת פנימה לציד אדם. בן הרוש נשפט ונידון למאסר. הוקמה ועדת חקירה. אירועי יולי 1959 גלשו גם למגדל העמק, לבאר שבע ומקומות נוספים. הם שבו והדהדו בשנות ה-70' עם עלייתה של תנועת הפנתרים בקטמונים בירושלים. הוואדי עצמו הוזנח במהלך השנים, חלקים בו הוחרבו, רוב תושביו נטשו.

קולנוע הדר, יולי 2006. צילום: דוד שליט

אני יליד העיר. את ואדי סאליב אני זוכר מילדותי תחילה כצמד מילים מרוחק, שיחות רחוב וקולות מהרדיו. נהגתי ללכת, לבדי או עם חברים, לקולנוע הדר בוואדי. כי פספסנו את הסרט בהדר הכרמל, כי רק שם שבו וצצו סרטי פעולה ישנים, ורק שם, הרחק מהמרכז, אפשרו לי להיכנס לסרט "למבוגרים מגיל 16 ומעלה". ואהבתי לרדת בריצה ברחוב המדרגות, זה שכתבה עליו יהודית הנדל. ולא חיברתי את המקום שהיה בעיניי קסום ומסתורי, כמו כל מקום מרוחק מביתך, עם המיתוס.
עם השנים הלך סיפור הוואדי והמרד וכבש אותי. היום הוא גורם לי תחושת החמצה וגעגועים לאירוע ולאנשים שלא הכרתי, כמו שיש לנו לכל סיפור אנושי גדול. סיפור המרד מעורר בי גם סוג של גאווה. על אף ולמרות שנציגי העיר, יחד עם השלטון המרכזי, עשו לדיכוי המרד, הרי שממרחק השנים המרד הזה שייך לחיפה. תרצה או לא תרצה, שם זה קרה.
העיר רשאית וצריכה היום לנכס את המרד לעצמה, אבל לא פחות, המאבק החברתי בישראל זקוק לחלל, לחדר משלו, לבית. המאבק החברתי מקים אוהלים בכיכרות, והולך עטוף בדגלים עד ירושלים, וחוזר כלעומת שבא. קחו מולו את מורשת הביטחוניזם. הארץ הזאת זרועה גלי-עד ונ.צ. לקרב זה ואחר. ובתוככי הקו הירוק, מסומנים כל פעולה וכל מתקן אמונים של כל אחת מהמחתרות. בעידן החדש, תוכלו אפילו ללכת בדרכי לוחמים במסלולים וירטואליים שבמוזיאוני הגבורה. ורק לתולדות החברה, למאבקים, לשסעים ולוויכוחים, אין כתובת. ואם יש, מבקרים בה בחשאי. ותיקי מלחמות ישראל חוזרים לשדה הקרב בקבוצות, ואילו למצוקות העבר הכלכליות והחברתיות, אנחנו חוזרים כפרטים, כזיכרון אישי, מבויש או משלים.
לא במקרה שדות קרב משמרים ושכונות משקמים, או רק מחריבים. וכזה היה גם גורלו של ואדי סאליב. תוכנית אחת של ראש העיר אבא חושי נקברה עם מותו בסוף שנות ה-60', ובולדוזרים עלו על הוואדי מאוחר יותר. היום שוב יש תוכניות. עתיד טוב, אתם יודעים. אבל למה למחוק כל מה שהיה.
אם יש מקום שיכול לסמל את המאבק של הוואדי, של כל מאבק חברתי בישראל, זהו קולנוע הדר. כנראה המבנה הציבורי היחיד ששרד מהעבר. הוא מכיל בתוכו הכל. את חייהם ושמחותיהם של אנשי הוואדי, את חוסר הרגישות של השלטון לכבודם ולחלקת אלוהים הקטנה שלהם, את זירת המאבק. כשמבני עבר ממוחזרים היום לשימוש ולרווחת הציבור, אין צדק פואטי גדול יותר מאשר להחזיר את קולנוע הדר לבעלות העניין החברתי. אפשר מרכז חברתי, מכון מחקר, אולם לתצוגות ואירועים וכנסים, מוזיאון, ארכיון, או שילוב של הכל.
והנה ההזדמנות: הקולנוע עצמו סגר שערים לפני שנים. מאז שימש מועדון לילה, מסעדה. לפני כשנה נאטמו פתחיו. עברתי שם לפני כמה שבועות וראיתי שלט להשכרה על קיר הקולנוע. הבוקר הרמתי טלפון. מיקי מ"גוני בע"מ", בעלי הנכס, אמר שעדיין רלוונטי. האולם המקורי נשמר, אבל צריך לשפץ. העירייה, שמעונינת בקריה האקדמית, מרחק הליכה מהוואדי, תשמח לסייע.
אני לא מהיזמים, ולא מהמתקצבים. סתם עובר אורח בוואדי. וחג שמח לכל המורדים, באשר הם.
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שאול סלע  On יולי 6, 2009 at 7:43 pm

    בנוסף לניהול מאבק מעמדי יש גם לנהל מאבק על המזרחיות והתרבות המזרחית.אין מזרחי שמכבד את עצמו יכול לקבל את המונחים "יהודי חדש" שמושפע מאידיאולוגיה שטנית ו "כור היתוך" מייצרים דברים שלילים שמקומם בפח האשפה. כדי להיאבק על מקומנו יש להתחבר למסורת של 3000 שנה ולהתנתק מה"תרבות" שמנסים להכתיב הפוליטרוקים הציונים אשכנזים. חזקו את האמנים המזרחים,הסופרים המזרחים והפנו עורף ל"תרבות" הציונית אשכנזית.

  • חיפאית  On יולי 6, 2009 at 8:22 pm

    בחיפה, אלא שפרנסי בעיר הזו ממש לא חזקים בהיסטוריה, וגם כשמזכירים להם הם עושים את עצמם לא שומעים, ממש מדהים.
    לעומת זאת את תקציב התרבות הם מבזבזים על אירועי "קלבת שבת:, שבהם מזמינים כל מיני "אמנים" מתל אביב, כמו למשל שלומי שבת… ככה זה בפרובינציה….

  • יוסי דר  On יולי 6, 2009 at 8:42 pm

    תודה על התזכורת

  • שרון רז  On יולי 6, 2009 at 10:20 pm

    רעיון מצויין, לשמר ולפתח את בית הקולנוע הסגור למשהו מועיל, חברתי, תרבותי הולם את המקום ואת העבר, רעיון מעולה, אבל צריך רק את בעל המעוף עם המזומנים, או כמה גורמים כאלו ולעשות את זה, וטוב שיש אותך, שמזכיר אירוע חברתי כה דרמטי כמו המרד הזה

  • חיפאית  On יולי 6, 2009 at 10:38 pm

    אינם מתעניינים ב"משהו מועיל, חברתי, תרבותי", אלא רק בלהרבות את המזומנים שבחשבונם. ומי שלכאורה היה אמור לקדם עניינים אלה זו העירייה אבל היא בעירנו הקטנה מתעניינת בקידום בעלי ההון, ואילו למי שיש רעיונות חברתיים, תרבותיים, אין כסף. .

  • עידו לם  On יולי 7, 2009 at 12:02 am

    שונא ערבים ידוע ופשיסט.

  • דני בלוך  On יולי 7, 2009 at 12:44 pm

    קצת פרטים על השכונה העברית הראשונה בחיפה?

  • חיפאית  On יולי 7, 2009 at 2:35 pm

    ,נבנתה בשנת 1909
    ובסוכות 1909 נחנכו שבעת בתיה הראשונים, בהם ביתו של שבתאי לוי, ראש העיר היהודי הראשון של חיפה. השכונה השתרעה על שטח הרחובות הרצליה ושבתאי לוי של היום, וכיום נותרו ממנה מבנים בודדים (אחד מהם ברח' הרצליה מס 32)

  • דני בלוך  On יולי 8, 2009 at 11:21 am

    באחת התכניות הקרובות שלי ברדיו אקדיש מקום לתולדות השכונה ובמקביל גם ל- 50 שנה למרד ואדי סאליב. אם יש לך רעיון מי יכול להתראיין על תולדות השכונה אנא שלחי לי אימיל ל-
    dannyb3@walla.co.il
    אגב רחוב בן יהודה שייך לשכונת הרצליה?

  • שולמית אפפל  On יולי 27, 2009 at 2:43 am

    את הסרט הראשון בחיי ראיתי בהדר אבי היה משוגע לסרטים וסחב אותי איתו. בהדר ראיתי ושמעתי את שושנה דאמרי, זמרת חימום לדג'גאן ושומכר וכו' בשובי מניו יורק אסע סוף סוף לבקר בשכונה. אולי עזבתי אבל היא בתוכי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מאי 15, 2010 at 6:24 pm

    יפה

    http://www.ulam4u.com

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: