קרבי זה לא הכי, אחי השכול

 

ההודעה של נציג צה"ל הבוקר בוועדת חוץ וביטחון, שלא צריך יותר אישור הורה לגיוס בנים ואחים שכולים לקרבי, בלבלה גם את הטוקבקיסטים. לא צריך אישור אבל ההורה יכול להטיל וטו תוך כדי, ועוד אבל, קצינת נפגעים תלווה את התהליך. כלומר, הצבא ימשיך לפקח ולתעל ולסכסך את תנועת השכולים בשורותיו. ממש כמו שהוא זה שחוקר את עצמו על הפשלות בשורותיו.

מכל המשמש המעוות הזה נעדרת החלטה אזרחית ברורה, נוקבת ואנושית –  בנים ואחים שכולים לא ישרתו בקרבי. נקודה. אבל בשביל זה צריך להחליף את החברה הישראלית, מחברת דמים שזקוקה לפולחן המוות שלה, לחברה שוחרת חיים.

מות בנו של אילן רמון בתאונת מטוס, שלכאורה החזיר את הדיון לכותרות, רק המחיש כמה העסק מעוות. כמו הרבה תופעות, גם כאן מלחמת ששת הימים היתה המאיץ. לראשונה לוחמי תש"ח היו מגויסים למילואים לצד ילדיהם הסדירניקים, וכך נולדו כתבות הקיטש והמוות הישראלי. לא רק סיפור חנה ושבעת בניה, עוד בן ועוד בן שנהרג, גם לישראל החדשה יש את "אם הבנים" ומורשת משפחתית של שירות ביחידות קרביות. תעברו את העיתונות, מלחמה מלחמה, ותראו. ואם בארה"ב כולם בולעים בתאווה ואימה פרשיות על רוצחים סדרתיים, אצלנו מצקצקים ומנידים ראש למשמע  "במותם ציוו לנו להתגייס ליחידה שלהם ואולי להיהרג כמוהם".

על-פי הפרסומים, מדי שנה מתגייסים לקרבי 40  בנים ואחים שכולים. 40!!! אתה קורא ולא מאמין. מדובר בתופעה זניחה, טיפה בים של משוחררים ומשתחררים, משתמטים, עריקים ונפקדים. אז למה צה"ל והכנסת דנים בעניין בפנים חמורות סבר וצדקניות שכאלה? הסיבה פשוטה: משום שהצעירים השכולים מחזקים את אתוס הדמים הישראלי: תראו, גם הם שאיבדו את היקר להם מכל, רוצים לקרבי.

אבל הצעירים האלה לא בגיל שמבינים ממש את החיים, וספק אם זה באמת "מה שאבא היה רוצה". אבל הלחץ עליהם עצום. כשלהיות "מורעל" זה הקטע, אז אתה הולך ליחידה של אבא ההרוג, שם כבר יודעים עליך ומקבלים אותך בחום, ואם תתעקש גם תקבל את הנשק של אחיך ההרוג.

אם החברה הישראלית הייתה משדרת משהו אחר, אהבת אדם, סולידריות, אכפתיות, כבוד לאחר, כל האנשים האלה היו מוצאים את עצמם ביחידות לא-קרביות, ועדיין חשים תורמים ונתרמים.

בחברה נורמלית את בנו של אילן רמון לא היה צריך לקבל לחיל האוויר, אלא בתפקיד משרדי, או כמכונאי מטוסים, או מול מחשב. יודעים מה? גם את המאבטח המואשם כעת באונס לא הייתי מגייס לאותה יחידה מובחרת בה שירת. אביו התאבד. הוא היה יתום, בן שכול לכל דבר ועניין. למה לקרב אותו אל האש?

ידחה צה"ל את כל המתנדבים השכולים. לא, תודה. יש לנו מספיק. אתם תרמתם כבר.

 

http://news.walla.co.il/?w=/1/1635869

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On ינואר 25, 2010 at 2:46 pm

  • נועם  On ינואר 25, 2010 at 3:00 pm

    מילה בסלע

  • whisper  On ינואר 25, 2010 at 3:28 pm

    וגם מה שכתבו אזרח. ונועם – כי מה עוד נותר להוסיף?

  • אסתי  On ינואר 25, 2010 at 4:33 pm

    רק להגיד שמסכימה עם כל מילה.

  • אסתי  On ינואר 25, 2010 at 4:33 pm

    רק להגיד שמסכימה עם כל מילה.

  • אורה לב-רון  On ינואר 25, 2010 at 7:01 pm

    מה קודם?

  • שחר  On ינואר 25, 2010 at 8:44 pm

    .

  • אחותו  On ינואר 25, 2010 at 9:11 pm

    והסיוט הוא גדול,כי מה קורה עם אבא מסכים לחתום ואמא לא -או להיפך?
    בלתי נסבל מצבנו היה
    לא יכולתי לכתוב טוב ממך

  • שרון רז  On ינואר 25, 2010 at 9:22 pm

    כל מילה
    אי אפשר היה לכתוב את זה יותר טוב
    וגם צריך קצת אומץ כדי לעשות כן
    מתעב את פולחן המוות הזה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: