ביקור הגביר והגבירה נתניהו בתיאטרון

15 שנה אחרי שבני הזוג נתניהו הגיעו לסינמטק תל אביב כשהם מוקפים ב-60 שומרי ראש כדי לצפות בסרט "לשבור את הגלים", חזרו השניים לתפוס מקום בשורת הצופים. בידיעות אתמול על ביקורם בהצגת "ביקור הגברת הזקנה" בתיאטרון הבימה, הובלטה הסודיות ב"מבצע" הבאתם לתיאטרון ובמינימום של הפרעה לציבור ולהצגה. הגיעו בחושך, יצאו בחושך, אף הרוג, אף פצוע, כמו שאמרו פעם על פעולות התגמול של צה"ל, ומבצע צבאי זה אכן נראה, כולל הפוטאג' שהנפיק משרד ראש הממשלה לכל כלי שידור שהיה מעוניין.

לא היתה בידיעות כל התיייחסות ואזכור לפיאסקו ההוא מאפריל 1997. ההופעה של נתניהו בנוסח המשטרים הדיקטטוריים עוררה אז לעג ציבורי רב. בראיון שעשיתי בזמנו עם צבי פיקסל המסריט של הסינמטק, סיפר לי זה כיצד נכנסו שומרי הראש מוקדם יותר באותו ערב וסרקו את חדר המקרין, לבדוק שהשטח והאיש שיציץ בעורפו של המנהיג מבעד לחור ההקרנה, נקיים מסכנה. גם אני כמוהם הייתי מעוניין בזווית הזאת, עורפו של המנהיג, הפעם כצופה חסר הגנה הנסחף בסיפור הקולנועי.

עורפו של המנהיג. יוטיוב מחכה לו צילום: אבי אוחיון, לע"מ

והנה חוזר המנהיג והתיישב בהמון. יועצי התקשורת שלו בוודאי היו ערים למבצע האבטחה הנלעג מ-1997 וסידרו לו חוויה מתקנת-דימוי, ובעד אותו כסף אורגן לו גם ביקור בתיאטרון הלאומי עלק המשופץ, וגם אייטם עיתונאי מובטח, נו, "ביקור ראש הממשלה" ב"ביקור הגברת", מהסוג שעורכי חדשות אוהבים, כי יש "כותרת טובה", מטבע לשון שהפכה מאז ההפקה המקורית בישראל ב-1959 לקלישאה עיתונאית שהודבקה לאינספור ידיעות.

לא ניכנס לפרטים, מה זה בדיוק להיכנס לתיאטרון בחושך ולצאת בחושך, בלי להפריע לקהל, ובהתאמה בעת שההצגה מתחילה וטרם הסתיימה, ואיך ומתי בדיוק בני הזוג גם הספיקו לקפוץ אל מאחורי הקלעים כדי להחמיא לשחקנים, כפי שהראה אותו פוטג' יחצ"ני. לי היתה חסרה איזו התייחסות אירונית של התקשורת לניגוד שבין הופעת האיש המורם מעם ותוכן המחזה, אבל זה קצת יותר מדי לדרוש היום מכתבי תרבות.

במחזה המקורי של פרידריך דירנמאט מופיעה הזקנה המיליארדרית והמעוותת בגופה בעיירת נעוריה, אותה היא תרכוש בכספה ותיטיב עם תושביה ובתמורה לחייו של אהובה מאז, שהעליל עליה שהיא זונה וגרם לנידויה. היא נושאת עמה את ארון המתים המיועד לו. אין לי מושג אם יש לארון המתים זכר בהפקה העכשווית, אבל האין זה נתניהו עצמו שהוביל בשעתו תהלוכה כשמאחוריו ארון מתים שהוכן לראש הממשלה דאז, יצחק רבין? האין זה נתניהו שהתנהגותו המופקרת וחסרת המחשבה באותם ימים יצרה את האווירה שהובילה לרצח, ובהמשך למצב שהוא עצמו צריך היה להיות מוקף בעשרות שומרי ראש? אז עכשיו מספרים לנו שאפשר ללכת עם (שומרי ראש), אבל כולם (הקהל, השחקנים והקוראים) ירגישו שזה בלי.

"ביקור הגברת הזקנה" הוא מחזה על חטא ועונש ובקשת נקמה והתפתות לממון. בקיצור, כל הדברים שמאיימים על קהילה או לפחות מבקשים את התייחסותה. למנהיג יכולה היתה להיות התבטאות בעניין בצאתו מההצגה. נכון, את מי מעניין היום מה חושב מנהיג חברה על יצירת אמנות, אבל כך נהוג מימים ימימה, המנהיג אומר משהו. זה חלק מהפוזה, חלק מבניית הדימוי שלו, גם אם הכול בלוף. בפוטג' קיבלנו רק אמירות בנוסח יופי, יופי, הייתם נפלאים, של המנהיג ובת-זוגו, לשחקנים. משהו ברמה של הקטעים שמעביר דו"צ לכלי התקשורת על ביצועיו היעילים של נשק חדש.

כל כך רדופים שם בלשכה מזכר ההופעה הסטליניסטית ההיא משנת 1997, וצלם לע"מ אבי אוחיון אף הלך אל השורה האחורית, וצילם את ראש הממשלה ורעייתו, על רקע הקהל בשורות הקדמיות והבמה הבוהקת. והנה סופסוף קיבלנו את המנהיג מעורפו, פגיע, אנושי, ממש אחד משלנו. זוהי זווית צילום נדירה ביותר, והייתי מוסיף טעות פטאלית מצדו של נתניהו לאפשר צילום כזה. לא חלילה שמישהו יפגע בו. אבל בדור היוטיוב שנולד ופועל מאז, את החלל הבוהק שעל הבמה ימלאו בקרוב פריימים מתוך אינספור סרטים וסתם פוטו-מונטאג'ים שיוציאו את המנהיג מההקשר התדמיתי-תרבותי-חברתי שביקש לעצמו.

מה מלמד אותנו המחזה עצמו? חיפשתי ומצאתי ראיון שעשה העיתונאי יוסף שריק עם המחזאי דירנמאט בשנת 1960, בעצם הימים בהם נתפס אדולף אייכמן והבאתו לישראל. ברוח החטא והנקמה והצדק שמדבר בהם המחזה, שאל שריק את דירנמאט להרגשתו על תפיסת אייכמן ומשפטו בישראל. וכך ענה המחזאי: "שמחתי על כך כפי שבוודאי שמחו בעולם כולו. מימי קדם סבלו היהודים כל כך הרבה אי-צדק עד שנעשו המיליונרים של הצדק. בעייתכם היא עכשיו מה לעשות בצדק רב כל כך, כדי להימנע מאי-צדק".

 http://www.inn.co.il/News/News.aspx/233018