שנת הסרטים שלי

ההתרפקות על סרטי שנה מסוימת הוא עניין די מגוחך. קחו כל שנה ותצליחו להרכיב ממנה רשימת סרטים מפוארת. אבל כמעט לכל אוהב קולנוע יש את שנת הסרטים שלו. וזו בדרך כלל מתקשרת לתקופת ההתבגרות שלו, שנה שבה התחדדו חושיו, הליבידו התחיל לדפוק, ימים בהם אהב/איבד ורץ לקולנוע.

שנת הסרטים שלי היתה 1962. אני זוכר את תמונת המסך מאז בחדות כואבת. הגעתי לגיל שבו יכולתי לזייף את תעודת התלמיד שלי, כי כבר היתה לי פלומת שפם, ואולי יאמינו לי שאני בן 16, וכך אוכל ללכת גם לסרטים של גדולים. אם לא במרכז העיר, כי אז בשכונות של חיפה, ואדי סאליב, חליסה, שם לא הקפידו.

בשנת 1962 נוצרו סרטים כמו "לוליטה" של סטנלי קובריק ו"ז'ול וג'ים" של פרנסואה טריפו ו"המשפט" של אורסון וולס, ו"ליקוי חמה" של אנטוניוני ו"פרויד" של יוסטון ו"בוקאצ'יו 70" של פליני, ו"סלבטורה ג'וליאנו" של רוסי, אבל צריך להיות פלצן אמיתי כדי להוסיפם לרשימת הסרטים שראיתי בנעוריי. את כל הנחשבים הנ"ל אלכוד שנים מאוחר יותר, בהקרנות חוזרות ובסינמטקים, ורק אז אעמוד על גדולתם.

הספיקו לי ולחבריי די והותר סרטים מסחריים נפלאים שהוצגו אז, רבים מהם בשחור-לבן עוצר נשימה, סרטי פשע ומלחמה, קומדיות וסרטי מפלצות, מערבונים וסרטים היסטוריים. הצגות יומיות היו מפוצצות, ולהצגת ערב נדחקנו, ילדים ונערים, לשורה שלוש בצד, כי היו אז מחירים דיפרנציאליים בקולנוע, ורק לכך הספיק לנו הכסף מההורים, לראות את הסרט מקרוב ועל העוקם.

בשנת 1962 ראיתי בסיבובי בכורה את ג'ימס בונד הראשון "דר נו", את "האדם שירה בליברטי וולאנס", "המועמד ממנצ'וריה", "איש הציפורים מכלא אלקטרז", "היום הארוך ביותר", "לורנס איש ערב", "מות הזמיר", "מה קרה לבייבי ג'יין", "מלחמת הכפתורים", "דוד וליזה", "הבוגד שלא בגד", "הטארי", "ימי יין ושושנים", "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים", "ארבעת פרשי האפוקליפסה", "בודדים הם האמיצים", "בילי באד", "אשכבה למשקל כבד", "מראה מעל הגשר", "השטן ועשרת הדיברות", "נידוני אלטונה", "טרז דסקרו", "בדלתיים סגורות", "עושה הנפלאות", "המרד על הבאונטי", "מונדו קאנה", "נדנדה בשניים", ועוד עשרות סרטים שמילאו אותי אושר והתרגשות ושמם כבר לא יאמר היום דבר.

כשביקשתי לעמת את זיכרוני עם העובדות, גיליתי שבציר 1962 הוצג בישראל ברובו בשנת 1963. מסעם של הסרטים אז, בדרך כלל עותק אחד לארצנו האחת, הסתיים בשכונות המרוחקות ובפריפריות בכלל, גם מאוחר יותר. כאשר קילפתי עוד שיכבה מצאתי שכיות חמדה נוספות מ-1962, שנמנעו מהקהל של אז, על-ידי הצנזורה או מפיצים מבוהלים. "סכין במים" של פולנסקי המתין כמה שנים להפצה מסחרית, ואת "פסגת הפחד" המקורי עיכבה הצנזורה, וגם את "לחיות את חייה" של גודאר עיכבו במחסנים מספר שנים (המפיץ קרא בתחילה לסרט "נערה במדרון החיים", מה שלא זירז את הבאתו למסכים).

מאמץ קולנועי-אינטלקטואלי יחיד ושלא במתכוון, עשיתי בשנת 1962, כאשר הלכתי לראות את הסרט "אלקטרה" שביים מיכאל קאקויאניס. למדנו באותה שנה את "אנטיגונה" של סופוקלס בשיעור ספרות, והמורה סיפרה בכיתה שבדיוק מוקרן בעיר סרט על-פי טרגדיה יוונית נוספת, והתעניינה אם מישהו מאתנו צפה בו. הייתי היחיד בכיתה שהרים יד. כן דוד, פנתה אליי המורה, מתמוגגת כולה, וביקשה לשמוע את דעתי על הסרט. עכשיו, לך תסביר למורה שלך לספרות שהלכת לראות את יצירת המופת הקולנועית ההיא רק בגלל שהשחקנית הראשית בו, אירן פאפאס, שיחקה שנה קודם ב"תותחי נברון", והדליקה את חושיך כלוחמת מחתרת יוונייה. אמרתי למורה שהסרט ככה. באותו רגע רכשתי את שנאתה אליי עד סוף התיכון וגם את הציון שש בספרות ודקדוק עברי שנתנה לי בבגרות. כעבור שנים הפכתי ליחיד מהמחזור שלי שיעשה את המילים ותמונות הקולנוע לתחום העיסוק שלו. רק בתמונת נעוריי ההיא נשארתי ככה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני ססלר * Danny Sessler  On אוגוסט 2, 2012 at 9:13 pm

    אני זוכר שאחרי צפיה באלקטרה, תהיתי על הקשר בין שם הסרט למזגן…
    את המועמד ממנצ'וריה, לא ראיתי עד היום וגם את "אלדורדו" לא ראיתי, מטעמי גיל
    את ז'ול וג'ים, לעומת זאת ראיתי הרבה פעמים.. בבית רוטשילד
    יחי המורות לספרות. אני נכשלתי ב"סקר", בחיבור. זונה.

  • גד השדה  On אוגוסט 18, 2012 at 9:10 am

    מדהים את אתה זוכר לא רק את הסרטים, אלא את ציון שש בספרות, ועד כמה חשוב לך "להראות" למורה שבכל זאת יצא ממך משהו.
    אח, הצלקות שאנו סוחבים אתנו, ואפילו בלי לדעת..
    באיזה בית ספר יסודי למדת?

  • אסף  On אוקטובר 25, 2012 at 8:18 pm

    קצת לא קשור אבל אשמח אם מישהו יודע: מה היה בית הקולנוע (ראינוע מן הסתם) הראשון בחיפה ומתי הוקם?

  • dshalit  On אוקטובר 26, 2012 at 6:57 am

    הראשוןנחשב ראינוע קוליזאום, הוקם ב-1919, פעל עד אמצע שנות ה-20. ברחוב אלנבי, ליד ואדי נינס. הבניין עדיין קיים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: