2 מקבלי החלטות, 6 מיליון בני ערובה

בחילה איומה, ואחריה זעם וכעס אין-אונים. אלה הרגשות שמלווים אותי בימים האחרונים. הבחילה והתיעוב והזעם לנוכח דיבוריהם של שני אנשים, ה"ה נתניהו וברק, שני חדלי האישים הללו, שמרשים לעצמם לדבר אליי ומעל ראשי, בדבר פעולת מלחמה הנחוצה כביכול, באיראן הרחוקה.

שתקתי ושתקתי וחרקתי שן על העלבון הזה, על הזלזול באינטליגנציה הטבעית שלי, על ההפקרות שבה שניים אלה מרשים לעצמם לזהם את האוויר הציבורי, את ערימת השקרים שלהם, מכופפים את ראשי לתוך האסלה הזאת ששמה "האיום האיראני", ולראות בתדהמה כיצד השיח הזה צובר תאוצה, כיצד מהדורות החדשות נפתחות בידיעות בהולות, האם אנחנו מוכנים, כן, לא, אסון, כמה הרוגים, יש מקלטים, אין מקלטים. ואיפה דיוויד ברוזה, תשיגו לי את דיוויד ברוזה.

ייתכן שנינצל ברגע האחרון כמו בתופעת Y2K, כשהמחשבים לא קרסו והעולם לא עצר מלכת, וגם הברברת של נתניהו-ברק תסתבר כעוד ניסיון להרוויח זמן פוליטי של מנהיגות חסרת-מענה לנוכח המחאה החברתית. השאלה היא אם חדל-האישים נתניהו יספיק לשלוף את הסיגר הבוער מכיס חולצתו ברגע האחרון, או שפעולת המטוטלת הזאת של דיבור ועוד דיבור ועוד דיבור על הפצצה, ייצאו מהכוח אל הפועל.

שלשום יצאה לדרך הפגנה ראשונה נגד המלחמה. מול ביתו של שר הביטחון שבמגדל G. מזל שהאיש האטום הזה עוד בוחר לגור בסביבה עירונית (מחובר לציבור, יעני). לכו תנסו להפגין בקיסריה המנותקת מהעולם החיצון. סובבנו את הבניין פעמיים, צעקנו וקראנו והקשנו ונופפנו ושרקנו וצילמנו, ונחזור לשם היום. ומחר. ומחרתיים. עד שחומות הטמטום והרשע יפלו.

מעולם לא הגעתי להפגנה כה רותח מזעם, מעולם לא היה ברור לי מקומי כאזרח כמו למרגלות ביתו של שר הביטחון, האיש שאין מאחוריו גייסות משוכנעים ולא אזרחים בוחרים. הוא וראש ממשלתנו מזכירים לי יותר ויותר את אנשי היודנראט, אלה שהסתירו מיהודי הגטו את האמת, אלא שהפעם לא כצאן לטבח אנחנו מובלים, אלא כעגלים שוטים, אידיוטים שיכולים לקרוא ולשמוע ולדעת על האיוולת הזאת בכל רגע, אבל שקועים באפטיה משונה.

אזרחים, אנחנו בני ערובה! 7.8 מיליון ישראלים, לפי המניין של אפריל 2012, ובחודשים הקרובים נגיע למספר הקובע – שישה מיליון יהודים. כן, חברות וחברים. או טו טו יהיו בישראל שישה מיליון יהודים! לא אדם כראש ממשלתנו יחמיץ סמליות שכזאת. כבר אני רואה אותו נואם בפורום כזה ואחר, האו"ם, חבורת עשירים יהודים, ומספר שלא תהיה שואה שנייה, שלא ניתן את גרוננו, בלה, בלה, בלה.

כמה אפשר? כמה אפשר ליילד שוב את היטלר, בבונקר בלבנון ואחר כך בבונקר באיראן. מת לנו ערפאת, אחמיניג'אד הברברן מטהרן, ייעלם בבחירות בעוד מספר חודשים, אבל תסמכו על "מקבלי ההחלטות" שישריצו לנו "שונא ישראל" חדש. והעולם? העולם נבוך מאיתנו. מי רוצה להתקרב לחברה שכל הזמן מדברת על כך שרוצים להשמיד אותה? להשמיד, להשמיד. השפה הזאת. איזו חברה מדברת עצמה למוות במונחים כאלה? ככה גדלים סכיזופרנים, לא אנשים נורמליים שתורמים לעצמם ולזולתם.

צריך לעצור את השיגעון לפני שהקרנפים יתעוררו, ושעטת רגליהם תחריש הכול. לפני שסדר היום יעבור לידי אזרחים ששים אלי הרג-עצמם, אלופי מיל חמורי-סבר, ועיתונאים הלוחשים לסוסי-המלך, ומדרבנים קדימה, קדימה. על כן יש להפגין ולצעוק, להפגין ולצעוק! ועכשיו! זה מה שצריך לעשות. עוד ועוד. שהעולם ישמע. שיידעו שאנחנו לא רוצים. לא רוצים! שידעו שאנחנו שוב מובלים, והפעם בידי מנהיגינו.

אני לא רוצה לומר כלל את המילה "מלחמה". כשצעקנו אתמול "העם דורש 'לא למלחמה'", הבנתי שכל פעם שצועקים את המילה הזאת, אפילו נגדה, אנחנו בעצם מחזקים אותה, כמו בשקר, כמו בפרסום. ולכן צריך לצעוק למי שיכול לשמוע, "אנחנו בני ערובה, תצילו אותנו".

 

ההפגנה הערב, כמדי ערב, החל משעה 20:00, למרגלות המגדל בפינת אבן-גבירול ושדרות שאול המלך, תל-אביב. תהיו שם

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: