נזם זהב באפה של הפרובינציה

הללויה! 50 אלף גולשים דירגו את המקדש הבהאי בחיפה כמבנה הציבור היפה בישראל. כך פורסם הבוקר באתר XNET של ידיעות אחרונות. מהו עושה את הבניין-הציבורי-היפה-ביותר בארץ כלשהי? יופי לכשעצמו? ספק. אם מצודת פאר שימשה כמתקן עינויים של משטר קודם, האם נמהר להכניס אותה לרשימת כל-היפים? לא. יעברו עשרות שנים, עד ש"נסלח לחטאיו" של הבניין היפה. כמו שמאות שנים עברו מאז שימש הקולוסאום לקרבות הרג-אדם, כדי שנקבל אותו, גם בחורבותיו, במלוא הודו. בניין ציבור יפה צריך לדבר אל לבנו, כפרטים ובעיקר לסיפור שלנו כקולקטיב, וכמובן שאסתטיקה חשובה.

מה יש במקדש הבהאי? בעיניי, כלום, ואף פחות מזה. אז באים אליו מאות ואלפי תיירים יפנים ועומדים בתור, הסיבה היחידה מבחינתם לכלול את חיפה בתוכנית הסיור שלהם. סו ווט? המקדש הבהאי הוא נזם הזהב באפה של הפרובינציה. ואני אומר את זה בעצב. גדלתי בחיפה וכמו כל תושבי העיר קיבלתי עלי את הסמל הבהאי. תל-אביב של פעם התגאתה בגימנסיה הרצליה שבקצה רחוב הרצל, שהוחלף במגדל שלום שהוחלף במגדלי עזריאלי. עם כל הבעייתיות, שלושת האייקונים הללו מייצגים את תל-אביב, הם יצירה שלה.

המקדש הבהאי לא שייך לחיפה. הוא לא נבנה מתוכה, ולא על-ידה. מדובר במקדש של כת דתית שמייסדה התאהב בעיר במאה ה-19, וציווה על יורשיו לעשות ממנה ומעכו, מרכזים. המקדש הבהאי נבנה בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20. כלומר, בשנת 1948 קמה פה מדינה עברית, וכמה שנים מאוחר יותר, בלב עיר הפועלים, הרימו את הארמון הזה. לא עברי, גם לא ערבי-מקומי. במה זכינו? לא הצלחתי לאתר את הקומבינה שאפשרה את הצלקת הנוצצת הזאת בקו הרקיע של חיפה.

בילדותי יצאנו עם הגננת לטייל בהר, בקצה רחוב ארלוזורוב שבהדר העליון. לאורך השנים, הגנים הבהאים שסביב למקדש, התפשטו מעל המושבה הגרמנית, כמו אמבה, עד שהגיעו גם להדר. ומי שעומד היום ברחוב יפה נוף, על הכרמל, רואה את הגנים מגיעים גם אליו. מדובר בהון עתק העומד לרשות אנשי הכת הדתית הזאת, שאין לי נגדה דבר וחצי דבר, והם משתלטים על עוד ועוד מתמונת הנוף החיפאית. ומה שמתרחש מתחת לקרקע הגנים הללו הפך כבר נושא לשמועות ותסריטים קונספירטיביים. אבל גולשים, כמו תיירים לרגע, חושבים במושגים של גלויות נוף, ומה שיותר זהב יותר יפה.  

http://www.xnet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3097790,00.html