לצוד סרטים בירושלים

ראיתי את "לצוד פילים". סרט בעייתי בלשון המעטה, אבל נניח לזה. נעסוק רק בזירת ההתרחשות של הסרט – העיר ירושלים. נשאלת השאלה למה? מה לירושלים ולסרט קשישים וגנבים זה? כלום, גורנישט. אין בסרט ולו אתר-חוץ אחד שמגדיר או מסביר או מסייע ומקדם את הסיפור. סתם צולם בירושלים (וביום חול, אני בטוח). כלומר, לא סתם. רחוק מסתם.
עיריית ירושלים מפעילה את "המיזם לקולנוע וטלוויזיה", קרן המסייעת לסרטים המצולמים בעיר, ויוצר קולנוע בישראל צריך להיות אידיוט (מה שהוא בדרך כלל לא) או בעל אמצעי מימון בלתי-נדלים (מה שהוא אף פעם לא), כדי לא לפנות לעזרתה. הקרן תתרום סכום נאה לתקציב הסרט, בתנאי שלפחות 50% מצילומי הסרט ייערכו בירושלים.
זה עובד נכון בסרטים כמו "הערת שוליים" של יוסי סידר, ולאחרונה "פלאות" של אבי נשר, שסיפור ההתרחשות שלהם הוא ירושלמי במובהק. זה נראה סתמי בסרטים כמו "לצוד פילים", וגרוע מזה בסרטים שייראו כאילו יוצריהם העבירו אותם לירושלים מעיר אחרת, מעין גזור/הדבק קולנועי.
הקרן מדווחת באתר שלה על עלייה של 400% במספר הסרטים שצולמו עד כה בירושלים, וזה רק חלק קטן ממאה ויותר הצעות שמוגשות לה מדי שנה. הרעיון המקורי מבורך, שכן ירושלים מוסיפה לתעשייה מקורות מימון שרק לה יש. אבל התחושה היא שאם הדברים יימשכו כך, הקרן הירושלמית עוד תעשה לתעשיית הקולנוע המקומית מה שמכבי תל-אביב עוללה לכדורסל הישראלי.
המגמה הבעייתית הזאת חורגת מתחומי הקולנוע. במציאות, ירושלים הולכת ונעשית יותר ויותר ענייה וקנאית וחרדית וקדושה, עיר משוסעת ומסוכסכת, שתושביה החילוניים נסוגים ועוזבים, ו"האחרים" מודרים בה. ובמקביל, צומחת לה ירושלים של הסרטים, עיר שסופחת אליה אט אט את הדימוי הישראלי, עיר שלכאורה הכול יכול להצטלם בה. במיצג השווא הזה ישתתף כל מי שמוכן לשחק לפי הכללים. ראו הוזמנתם, ראו הוזהרתם.