לזכרה של איריס מ"רשימות", בלוגרית ומורדת

הידיעה כאן הבוקר על מותה של איריס יער אדלבאום, היתה, כדרכן של הודעות פטירה, קוטעת ומפסיקה-כל. מי שרוצה לדעת מעט על איריס, יכול להקיש על האתר שלה, ולאסוף שם את המילים והמחשבות והמאבקים, המרתקים, המפתיעים, שניהלה. החל בעניי עיר, ממסד ביטחוני, נשיא אנס, מנהיגי דת, וכלה באירוע שולי שאיריס ידעה לגרור את גופת-הידיעה שלו מקצה העולם ולהטילה אל פתחו של הקורא.
הטורים של איריס משכו את תשומת לבי מרגע שנכנסתי לקהילת "רשימות", פחות או יותר במקביל לכניסתה שלה. הידע שלה כעורכת-דין ופעילה במערכות חברתיות ומשפטיות, עשו את הכתיבה שלה חדה ומובהקת. אבל מעבר לזה, היתה לה כתיבה משולחת, פראית, נוקבת. היא חשפה מנגנוני כוח בשניים שלושה משפטים, ציטטה וניתחה מידעים עלומים, גיירה וייבאה אותם הנה, שלא לתפארת מדינת ישראל. הכתיבה וההבנה שלה שמו ללעג את כל כותבי הטורים המנומסים מהעיתונות הכתובה, ובוודאי המשודרת. היא דילגה מעל כל אישו ועניין בדרך שהממה את הקורא, והתגובות היו בהתאם. עוינות או מעריצות.
הייתי בין המגיבים בהתלהבות. התחלנו להתכתב. איריס כבר היתה עייפה מעט מהתכתשויות הרשת, ועודדתי אותה בתוכנית שלה לכתוב לאתר בינלאומי. במקביל, ניסיתי לשדך בינה ובין עיתוני "גלובס". טורי בלוגרים בעיתונות הכתובה היו אז, מתישהו באמצע העשור הקודם, בחיתוליהם. הייתי בטוח שהמחשבה המתפרצת שלה ככלות כל הכותבים הבנאליים, תעשה רק טוב לקורא. הצעתי לעיתון טייק-אוף של איריס על המונח קונספירציה. היא התלהבה, אבל בעיתון לא מיהרו להגיב, אולי חששו. איריס היתה עצמאית מדי, חתרנית ומפחידה, בקישורים שעשתה.
קבענו להיפגש. פנים אל פנים היא היתה פחות נחרצת מאשר בטורים שלה. התגלתה לי מועקה שלה, אותה מועקה שכנראה הזינה גם את כתיבתה. היה לה חשבון לא סגור עם המערכת הביטחונית, חברת-גברים שלדבריה "הרעילה" את אביה וגם את המשפחה, וכעת ביקשה איריס לסגור חשבון. היא ביקשה עזרה ממני, להצטרף אליה ולהתייצב מול אחד מאותם בעלי-חוב מעברה. הייתי המום ונבוך. איריס הודתה שהיא זקוקה לדמות גבר לצדה בעימות הזה. חשתי שהיא מכניסה אותי לסיפור גדול ממידותיי, סיפור שטיבו המלא נסתר ממני.
ניסיתי לשכנע אותה לרדת מזה. זה מסוג הסיפורים שאנשים שיוצאים להילחם עליו, מוצאים עצמם בסופו בתחתית הנהר, אמרתי לה והוספתי, את בן-אדם כותב, תכתבי את הסיפור, דור שני, חטא ועונש לחברת הלוחמים, זה ישחרר אותך וגם תוציאי את הסיפור לציבור.
איריס איבדה בי עניין. עוד עיתונאי עם פה גדול. הפסקנו להגיב זה לזה ב"רשימות", אף שהמשכתי לקרוא אותה. הטורים שלה הלכו ופחתו. היא נדדה מיפו לגליל, וכמדומני שלאחרונה גם חזרה לעיר. מדי פעם הבליחה בפוסט, כמו רב-אמן שמפליא לחבוט בכדור, כמו יד שנשלחת מהתהום בסיומו של סרט אימים, כשכולנו בטוחים שהכול נגמר לטובה, והיא חוזרת ולופתת את גרוננו. פה ושם אפילו הגיבה לפוסטים שלי ואני לשלה, כאילו אתחלנו את היכרותנו.
אין לי מושג כיצד נפתר עניינה. ועכשיו מותה. החיים שאחרי המולת הרשת, שאינם עוד.
אחת, יחידה ומיוחדת שכמותך, איריס. כה צר על לכתך.