בני בגין עומד באוטובוס ומדבר בסלולארי על אבא שלו. כל הפרטים במדור המכתבים של הארץ
לא יודע מה כולם מתרגשים מתגובות באינטרנט של מרואיינים נפגעי-עיתונות, אני את המנה שלי עדיין מוצא במדורי מכתבים למערכת. קחו למשל את הדו-קרב התקשורתי בין בני בגין ואבי שילון. בראיון במוסף הארץ לפני שבועיים, סיפר שילון, מחבר הביוגרפיה החדשה על מנחם בגין, כי אחד ממקורותיו היה בני בגין, בנו של המנהיג. "הוא (בני בגין) סייע לי להאיר עוד צדדים אינטימיים בחיי אביו, למרות שהשיחה איתו היתה תחומה לעניינים קונקרטיים. הביוגרפיה הזאת בשום פנים ואופן לא מייצגת את דעתו".
תגובתו של בגין הגיעה במוסף הארץ של השבוע לאחריו. לפני חודשים אחדים, בעומדי באוטובוס גדוש נוסעים שעשה דרכו בירושלים בין מחנה יהודה ליפה נוף, שוחחתי בטלפון עם אבי שילון. עתה למדתי ממוסף "הארץ" כי שיחה בודדת זו מבטאת את החלטתי לשתף פעולה עם שילון בכתיבת ביוגרפיה של מנחם בגין.
"בני בגין… סייע לי להאיר עוד צדדים אינטימיים בחיי אביו…" לדברים אלה, המופיעים בראיון עם שילון, אין יסוד במציאות. הכתב מציין ש"אחד מהישגיו" של שילון "הוא ראיון שקיים עם בני בגין". אם דברים מופרכים המופיעים בכתבה מאפיינים את הספר, ניתן להבין כיצד אותה שיחת-אוטובוס דלה להישג תיחשב.
כשקוראים בתשומת לב את מכתבו של בגין (דיללתי אותו מפרטים לא-רלוונטיים) מקבלים את מה שזכור מימי ווטרגייט כ–Non-denial denial , הכחשה שלא מכחישה שום דבר מהדברים שאמר בגין לשילון באותה שיחה סלולארית. כל ההטעיות והדברים המופרכים לכאורה שמצא בגין בכתבה, אינם שייכים לשיחה שלו עם שילון.
מה עוד אנחנו למדים מהסיפור? שבגין הוא איש צנוע, וגם אחרי עברו בצמרת הפוליטית, הוא חוזר כאחד האדם לנסוע באוטובוסים. ועוד אנו למדים שכשאר עמך ישראל נוסעי אוטובוס, גם בגין מדבר בסלולארי במהלך הנסיעה על עניינים אישיים.
תפנית נוספת בעלילה נרשמה במוסף הארץ היום. בתגובה למערכת כתב שילון כי הוא פנה אל בגין בבקשה להיפגש. "לאחר הסבר בנוגע למהות השאלות, הוא ניאות לשוחח עימי, אך ביקש לעשות זאת בטלפון".
אהה! זה בכלל בגין שהזמין את השיחה הסלולארית, מה שהוא מכנה כעת בזלזול "שיחת-אוטובוס דלה". הרי יכול היה לומר לשילון "לא נוח לי עכשיו, תתקשר יותר מאוחר/למשרד/הביתה". לא, בגין בחר לשוחח בטלפון תוך כדי נסיעה באוטובוס, לדבר על אביו כשהוא דחוק בין אנשים זרים לו (אבל אבוי, הוא מוכר להם). כשהתבאס מהתוצאה הסופית, הוא בוחר להטיל דופי בשותפו לשיחה. איש צנוע ופוץ.
דוד שליט 
תגובות
את הראיון ולא את המכתבים שבעקבותיו, אבל ממה שכתבת נראה לי שמדובר, כרגיל, בסוג של "ראשומון", שבו כל אחד רואה את הדברים מנקודת מבטו שלו. אני לא מכירה את אבי שילון, אבל אני מוכרחה להגיד שדווקא יש בי הערכה רבה לבני בגין. אני נזכרת איך לפני די הרבה שנים הוא התריע על כך שאם נעביר נשק לפלשתינאים הם ישתמשו בו נגדנו. אני זוכרת איך הרבה אנשים, ואני ביניהם, חשבנו אז שהוא פרנואיד ומשוגע, אבל המציאות הוכיחה שהוא צדק מאוד.
בגין הוא זה שמסגיר את העובדה שענה לשיחת טלפון באוטובוס דחוס. כמה ביוגרפים כבר מתקשרים אליו שהוא צריך לתקוע את עצמו למצב כזה? גם האינטגריטי הפוליטי שלו זה לא האישו פה
בגדר ראיון אישי שבו נמסר מידע משמעותי כלשהו. גם שילון מודה שהשיחה היתה תחומה לעניינים קונקרטיים.
בגין אגב נסע באוטובוס גם כח"כ.
אתה משתמש בפונטים קשים לקריאה.
בברכה, המאמן הראשי של הפועל ויז'ניץ
אפשר להניח בסבירות גבוהה שבני בגין התנה את קיום השיחה עם שילון, בכך ששילון לא ייחס לו שום דבר ממה שסיפר אודות אביו (ובכך הוא נאמן לעיקרון שלא להעניק שום ראיון בנוגע לאביו).
שילון בוודאי הסכים לתנאי הזה והתחייב לא לייחס לבני בגין שום פרט בביוגרפיה.
אבל ההיסטוריון הצעיר כנראה הסתחרר מאור הזרקורים לאחר שהספר יצא לאור, ובלהט הראיון למוסף "הארץ" הסגיר את העובדה שבני בגין הסכים לשוחח איתו ואף התרברב בכך שבגין הבן מסרב בעיקשות לכל בקשת ראיון בנוגע לאביו.
בני בגין בוודאי הופתע לגלות את שמו משורבב לראיון כאחד ממקורות המידע אודות אביו, ונפגע (ובצדק) מהבגידה הזאת מצד שילון.
ה"עונש" הראוי לביוגרף היה לפגוע באמינותו ולהתנער מהטענה כאילו היה שיתוף פעולה ביניהם.
אבי שילון בוודאי למד את הלקח – אם התחייבת לשמור על חיסיון מקורותיך, אל תבגוד בהם.